![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
המעשים שהזכרת לא היו מונעים ממני מלדון עם העבריין. לו היה ר' החתולים מכחיש או מודה ועוזב, ניחא. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
האם היית מטיח בו את המעשים הנ"ל במהלך דיון שאין קשר בינו לבין המעשים? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה פתאום, זה לא מנומס ולא תורם לדיון. במקרה של ר' החתולים אני מבקש *למנוע* את הדיון. תקוותי היא שאף אחד לא ידבר איתו והוא ילך מכאן. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה בדיוק ההבדל: חרם אישי הוא לגיטימי, קריאה לחרם קולקטיבי על מגיב אינה לגיטימית. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה הטעם בחרם אישי? אני לא מחרים אותו מפני שהוא מגיב גרוע וההידיינות איתו לא מעניינת (אף על פי ששני אלה נכונים). | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |