|
||||
|
||||
אם השכר של חרטים יהיה גבוה דיו, יהיו מי שירצו לעבור הכשרה בתשלום ויהיה מי שישמח לספק את השירות הזה. ממש כשם שקרה בתחום המחשבים. במקרה הזה, המעסיקים מעוניינים בחרטים זולים ומנסים לשכנע את המדינה (אותך) לדאוג להכשרתם. |
|
||||
|
||||
אולי אתה צודק, ואולי אם השכר של חרטים יהיה גבוה דיו לגרום לאנשים להתגבר על מחסום הסטטוס ועל עלות וזמן ההכשרה אז התוצאה תהיה שלא יהיה כדאי לייצר בארץ באמצעות החרטים האלה. קשה לדעת זאת בלי שיש לפנינו מספיק נתונים. |
|
||||
|
||||
יש בזה משהו. בכל אופן, הנקודה שלי היא שאם כבר המדינה דואגת להכשיר חרטים, אני משמעותית מעדיפה שהיא תכשיר אנשים בוגרים דרך משרד הכלכלה, מאשר נערים דרך משרד החינוך. נכון שאני בעיקר רואה את זה מהזווית של הנערים, אבל לדעתי זה עדיף גם מהזווית של התעשיינים/שוק העבודה. |
|
||||
|
||||
כמה הערות, בתור אחד עם נסיון בחרטות ובכרסום (לומדים את שני המקצועות בשנה א' בטכניון, וגם בעבודה הראשונה שלי כמהנדס הייתי אחראי על מכונת ה CNC המשרדית). אני תמיד אומר שאם חס וחלילה אאבד את מטה לחמי כמהנדס (ומהנדסים רבים מוצאים עצמם בלתי רלבנטיים בגילאים מבוגרים), תמיד אוכל לחזור להפעיל מכונת עיבוד שבבי למחייתי. 1. אין שום דבר מבזה או רע במקצועות הנ"ל. הם מקצועות מכובדים ומתגמלים (ואפילו לא מלכלכים במיוחד, לא משהו שאי אפשר לנקות בלחץ אויר. החסרון היחידי הוא הרעש - ועל זה מתגברים בנקל עם אטמים) 2. יש מחסור גדול בתעשייה, הן בחרטים והן בכרסמים. בעלייה הגדולה מרוסיה הגיעו "מייסטרים" רבים בחרטות, והם מהווים את "עמוד השדרה" במפעלים רבים. הבעיה היא שהם יוצאים לפנסיה ואין מי שיחליף אותם. 3. מפעלים קטנים (ורוב מפעלי העיבוד השבבי הם כאלה, בניגוד לחברות המחשבים) לא יכולים להרשות לעצמם להכשיר חרטים וכרסמים. הכשרה כזו עולה הרבה יותר מאשר לימוד תכנות (מכונת CNC עולה מאות אלפי עד מליוני דולרים, בעוד מחשב עולה כמה מאות. מאותה סיבה גם לא יקומו "מכונים פרטיים להוראת ה CNC"), ואין להם שום יכולת לוודא שהחרט החדש לא יעזוב יום אחרי סיום ההתמחות בשביל המתחרה שיציע 1000 ש"ח יותר, והשקעתם תרד לטמיון. |
|
||||
|
||||
גם אני סוקר תקופתית את מודעות הדרושים ושמח לראות שעדיין מחפשים מפעילי CNC, רק למקרה שמתכנתים בשפות תיכנות כלליות יהפכו מיותרים לפתע. אוסיף גם לדיון שלמטה שלימודי הטריגונומטריה מהתיכון היו לי לעזר רב בעבודתי כמפעיל CNC. |
|
||||
|
||||
בניגוד למה שכלכלנים מנסים להגיד לנו, היצע וביקוש אינם הפרמטר היחידי או אפילו הכי מעניין על בסיסו נקבע גובה השכר במקצועות השונים. גובה השכר נקבע גם על בסיס הקשרים תרבותיים וערכיים. שכר של עבודה שנחשבת בזויה באופן זה או אחר נוטה להיות נמוך, גם במקרים בהם ההיצע קטן מן הביקוש וגם אם העבודה דורשת הכשרה מסוימת ולא כל אחד יכול לעשות אותה. כן, זה קצת לא רציונלי (עפ״י הפירוש הפשטני/כלכלי הצר של המילה רציונלי). בני אדם הם יצורים לא רציונליים וההנחה תחת המודלים הכלכליים היא אולי נוחה כשרוצים לתאר מודל פשוט, אבל זו הנחה חסרת קשר למציאות. |
|
||||
|
||||
השכר של פועלי זבל הוא בין 9000 ל25,000 ש"ח, כשהממוצע הוא 16,700 ש"ח. השכר של מצילים (בים) הוא בין 25,000 ל45,000 ש"ח בחודש בקיץ (בין 18,000 ל35,000 ש"ח בחורף) סוור בנמל מתחיל אמנם בשכר מינימום, אבל שכרו מטפס ל45,000 ש"ח בחודש עם הוותק כל הנ"ל אינם מקצועות כעלי סטטוס גבוה, או דורשים לימודים גבוהים. |
|
||||
|
||||
(גם לסקה) היצע וביקוש יקבע את גובה השכר כשאין התערבות ממשלתית שתטה אותו. מובן שגם לסטטוס חברתי וודאי שלקושי של העבודה יש מחיר, אבל בהינתן אלו כקבועים, ההיצע והביקוש ישפיעו על השכר. (מעניין אם עליה בשכר היתה משפרת את הסטטוס, ומכאן אולי היה התשלום בסטטוס ממתן את הצורך בעליה בשכר. לא חשוב) |
|
||||
|
||||
(בעניין הסוגריים) כשמדובר בעבודה ש''מתגאים בה'' הסטטוס המרשים (או המרשים לכאורה) שומר על ביקוש גבוה גם כשמדובר בעבודה בתנאים פיננסים לא מלהיבים. ראה את שוק התקשורת (ובכלל שוק ''התוכן'') לדוגמא - עיתונאים ותחקירניות לא מרוויחים שכר גבוה, אין להם בטחון תעסוקתי, והרבה פעמים מדובר בעבודה שוחקת ומתישה, ועדיין לא חסרים מי שרוצים למלא את השורות. |
|
||||
|
||||
כן, בדיוק לזה התכוונתי בחלק השני של הסוגריים. |
|
||||
|
||||
אם כי בעניין עיתונאים, נראה לי שלא רק לסטטוס יש ערך אלא גם לרצון להשפיע. הייתי מוכן בשמחה להיות העורך של חדשות ערוץ 2 - בחינם! - אילו יכולתי להחליט מה יעמוד על סדר היום. |
|
||||
|
||||
זהו שהעורך של חדשות 2 מרוויח יפה, ואילו הפועלים השחורים בדרך כלל - לא. |
|
||||
|
||||
אין חולק, העורך גם משפיע יותר וגם מרוויח יותר, ועורך יש רק אחד. אבל גם לפועלים השחורים יש השפעה שהיא חלק מהתמורה לעבודתם. כמובן, זה נכון לא רק בתחום התקשורת. במקצוע עריכת הדין, אני מניח, תחום ההגנה על זכויות אדם הוא רווחי פחות מטיפול ברכישה ומיזוגים של חברות. הסיפוק האידיאולוגי שבתחום הרווחי פחות הוא חלק מהתשלום שזוכים לו העוסקים בו. |
|
||||
|
||||
אני מציעה בזהירות (והזהירות נובעת מכך שאני לא מכירה אותך ואת קורות החיים שלך ואולי אני טועה בגדול), שאולי אתה לא מכיר את עולם העיתונות בצורתו היום. אני מתכוונת בעיקר לעיתונות הדפוס ופחות לכלי תקשורת אחרים שבהם זה פחות דומיננטי/אני פחות מכירה. עורכים יש הרבה (גם אם עורך ראשי יש אחד), ולכתבים יש אפשרות מוגבלת לכתוב על הנושאים שמעניינים אותם, ועל הדרך שבה הכתבה/ידיעה מתפרסמת בסופו של דבר. ממש לאחרונה פורסם מקרה שבו כתב בידיעות אחרונות טען בכל תוקף שכתבה שפורסמה תחת שמו (בפרט, הפתיח שלה) הייתה שונה ממה שהוא כתב - http://ice.co.il/article/view/395044 |
|
||||
|
||||
אין לי היכרות אישית עם התחום, אני ניזון רק מקריאה ב"עין השביעית" ומקורות דומים. אשמח לשמוע. היכרתי את סיפור סניור. הוא דווקא מחזק את הקייס שלי, לא כן? העורכת היא שיצרה את הרושם בקוראי הכתבה. במקורות שונים (אולי העין ואולי ולווט?) קראתי טענה שב"ידיעות" יש לעורכים כוח רב מלכותבים, בניגוד ל"הארץ", למשל. |
|
||||
|
||||
בגלובס מלפני שלשה ימים המצב קטסטרופלי, הסיכוי למצוא התמחות בראיית חשבון אפסי בגלובס מ 2012 מקצוע החשבונאות עובר משבר: הגידול הניכר במספר המוסדות ללימודי המקצוע הנחשק הציף את השוק במאות בוגרים בגלובס מ 2010 רו"ח מתמחים: 6,000-5,000 שקל בחודש, 15-12 שעות ביום כנראה שראיית חשבון זה מקצוע ש"מתגאים בו" |
|
||||
|
||||
כפי שאתה רואה השכר של פועלי תברואה, סוורים ומצילים אינו גורר עמו סטטוס חברתי. |
|
||||
|
||||
ראשית, אני לא בטוח שהמשכורות גבוהות באופן יוצא דופן. שנית, גם הסטטוס החברתי ודאי מושפע ממידת ההתערבות הממשלתית שהולידה את גובה השכר. |
|
||||
|
||||
אם שכר חודשי ממוצע של מציל הוא בין 21,500 ל-40,000 ש"ח זה לא גבוה? זה מתחיל מפי שלושה מהשכר החציוני במשק. אפשר לטעון שהשכר הנמוך יחסית של אחיות או מורות גם הוא תוצאה של "התערבות ממשלתית". האם אתה סבור שגם כאן הסטטוס מושפע ממדת ההתערבות הממשלתית או שהוא תוצאה של רמת השכר? |
|
||||
|
||||
כן, זה שכר גבוה. מהיכן הנתונים? איך מתקבלים? ;-) אני חושב שבלי התערבות ממשלתית היתה זיקה הדוקה יותר בין הסטטוס ובין השכר. |
|
||||
|
||||
לפחות עבור פועלי זבל ושרברבים, יש משהו אנטי-סטטוסי בעצם העבודה שהם עושים - זה פויה. לא היית רוצה לספר בדייט ראשון שאתה כל היום עובד עם ביוב, וגם לא במסיבה מעל שולחן הכיבוד. אני מניח שהם מקבלים הכנסה גבוהה יחסית בין השאר כפיצוי על הסטטוס. לפחות במקרה של השרברבים, שפועלים בשוק מאוד חופשי, אני מניח שהאופי של העבודה מרתיע רבים, ולכן פועל להקטנת היצע השרברבים, ולשמירת הכנסה גבוהה לאלו שמוכנים ללכלך את הידיים. |
|
||||
|
||||
על מה אתם מדברים? אתם בוחנים את הסטטוס של המשרה דרך משקפיים של אקדמאים מעונבים שלא יודעים איפה הם חיים. במדינת הערסים להיות מציל, עובד נמל, עובד במקצועות ״תברואה״ או נובוריש עם גורמטים במתחם הבורסה ברמת גן שעוסק בכל מיני עניינים אפורים, זה סטטוס. כל המקצועות הנ״ל קשורים ביצירת קשרים עם מקושרים ומלוכלכים למיניהם, כולל בקרב הלכלוך שיש במועצות מקומיות ובמשחקים עם כספי ציבור. לא כל אחד יכול להיות מציל או קבלן שמרויח 40K בחודש. צריך עוד סוג של ״כישרון״ ואני לא מדבר על יכולות מופלגות בשחיה. אנשים שעובדים פה בזבל או מרויחים מעט או לא עובדים רק בזבל. המעבר משכר נמוך לשכר גבוה קשור לעוד כל מיני דברים שהם זבל רק במובן המטאפורי. |
|
||||
|
||||
השכר של פועל זבל הוא כפי שציינת בגלל ההתאגדות שלהם. במקומות שהצליחו לסגור את מחלקות התברואה ולהעביר את הפעילות לקבלנים, "שכר פועל הזבל" נעלם. דוגמה קלסית של כניסת מתחרים בגלל מחיר גבוה. הבעיה שבתהליך הזה ראו כי טוב, והחליפו עבודה עם שכר סביר ולא גבוה במיוחד בעבודת קבלן. לגבי הסוורים: יש עכשיו דור ב'. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |