בתשובה לארז לנדוור, 13/10/14 14:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל האפשרויות מוצו? האמנם? לדבר איתם? - דיברו. לחתום על הסכמים איתם? - חתמו. לתת להם בלי הסכמים? - נתנו. להבליג מול ההתפרעויות והטרור שלהם? - הבליגו. לשמר סטטוס קוו? - ניסו. האפשרויות שעדיין לא ניסו ואי אפשר לטעון שמוצו, הן האפשרויות הבאות - כיסוח מאסיבי, או טרנספר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הטוב ביותר, עשו חצי עבודה. בדיעבד, אוסלו רק חיזק יותר את הכיבוש ובינוי ההתנחלויות שהביאו להחרפה במצב. כדי להתחמק מהסכם אמיתי אכן יצאו מעזה חד צדדית והפקירו אותה לחמאס. נתינת עזה לרשות אחרי שיחות שבהן הציבור הפלסטיני היה רואה שהפתח הוא בעל עמדת כוח מול ישראל, היתה מונעת את השתלטות החמאס על הרצועה ומהווה בסיס להסכם נירחב יותר בגדה. מול הטרור הפלסטיני מעולם לא הבליגו. את זה עשו ועושים ויעשו בעתיד הנראה לעין מול הטרור של המתנחבלים. שימור הסטטוס קוו היא אן המדיניות הלא מוצהרת של ישראל מאז 1967 והיא זו שהביאה אותנו למצב של חבית נפץ העומדת להתפוצץ ולהחלשה מדינית בינלאומית של ישראל. כמו שאמר ישעיהו ליבוביץ', יש כאן רק שתי אפשרויות: מלחמת חורמה בכל העולם הערבי כשכל העולם תומך בצד הערבי או חלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות לשני העמים. אין דרך שלישית. מה שלא ניסו הוא חתירה להסכם כולל אמיתי שיביא לחלוקת הארץ לשתי מדינות. כל עוד זה לא יקרה, נצטרך להמשיך לשאת בתוצאות של החזון המשיחי, הברברי והאלילי של ארץ ישראל השלמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חתרו להסכם כולל אמיתי, רק שבכל פעם שחותרים להסכם כולל, סופי וקבוע, הערבים מפוצצים אותו. כי הם לא רוצים הסכם סופי. הסכם סופי משמעותו שהם לא יוכלו לדרוש עוד ולא יוכלו לקבל עוד. גם להם נוח מצב שלכאורה הוא סטטוס קוו, ואז הם דורשים מחוות, ומקבלים ויתורים בלי לתת שום תמורה, וכך הם מתקדמים בדרך להשמיד את מדינת ישראל. לא שמת לב שהם מצהירים שחלוקה של ארץ ישראל לא מקובלת עליהם? הם רוצים לזרוק אותנו לים. איך אוסלו חיזק את הכיבוש? אוסלו היה הסכם מקדים בדרך לפתרון של קבע. רק לראות שיש עם מי לדבר. מתי פעם ראינו שיש עם מי לדבר? אז אתה פוסל את אוסלו. זה היה הסכם. ניסו. אתה פוסל את ההתנתקות. זה היה עוד ניסיון. אתה רוצה שישבו איתם להסכם קבוע... אבל גם את זה ניסו. אם תשים לב, מה שהביא אותנו למצב של חבית נפץ והחלשה מדינית, זה הנסיונות לתת להם בלי סוף. ככה העולם בטוח שאנחנו צריכים לתת ולתת ולתת. הרי אנחנו בעצמנו נתנו, אז איך אנחנו אומרים שאנחנו לא צריכים לתת, אחרי שבעצמנו אמרנו שצריך לתת, ונתנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא מדויק. ישראל לא רצתה כמעט אף פעם הסכם שיכלול ''ויתורים כואבים'' מדי ולכן הצעותיה לא יכלו להתקבל ע''י הצד הפלסטיני. היוצא מן הכלל היחיד היה בימי אולמרט שלטענתו ולטענת ליבני, בזמן נוסף היו יכולים להגיע להסכם עם אבו-מאזן. תולדות השיחות עם הפלסטינים הן אבולוציה של מידת הויתורים שישראל מוכנה לעשות, לא בגלל שהפלסטינים מחלישים אותה ודורשים ממנה מעל ומעבר אלא בגלל שלישראל אין ברירה אלא לנטוש את מדיניות ההתנחלויות והסיפוח הזוחל אם רצונה אכן בהסדר מדיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה של אולמרט, לבני ושלך, היא שבזמן נוסף וגם ויתורים נוספים, יהיה ניתן להגיע להסכם. וזה דומה לאותו מהמר שיושב בקזינו ומפסיד את הבית שלו ואת התכשיטים של אשתו כי רק עוד קצת והמזל יחזור אליו והוא יזכה בכל הכסף בקזינו... מה עם ברק? הוא לא הציע מספיק? לא הביע נכונות? תולדות השיחות עם הפלסטינים הן אבולוציה של מידת הויתורים שישראל מוכנה לעשות - כשהפלסטינים לומדים לפוצץ את השיחות שוב ושוב, כי הם יודעים שפעם הבאה הם יגיעו עם נקודת פתיחה טובה יותר. בכל פעם שהמשא ומתן מתחדש, פתאום מה שלא היו מוכנים לדון בו בפעם קודמת, הוא דרישה התחלתית. איפה זה נעצר? אז אמור לי: יש ויתור שאתה לא מוכן לעשות? או שכל מה שהערבים ידרשו אתה חושב שצריך לתת להם? איפה אתה מותח את הגבול? אתה באמת חושב שתוכל לחתום איתם על הסכם שלאחריו יהיה שלום אמיתי, מתמשך, בלי טרור והתפרעויות שגרתיות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |