|
||||
|
||||
אתה מאמין, שאותו אחד, שלא מקבל קורות חיים של "שרעבי" היה מקבל לעבודה את הבחור השחרחר הנמוך עם התלתלים שמדבר בח' וע' אבל שם משפחתו רבינוביץ'? |
|
||||
|
||||
אם ''שרעבי'' כבר ''עבר'' את מבחן הזימון לראיון,על ח' וע' כבר לא יפסלו אותו. על אחת כמה וכמה אם שמו רבינוביץ' |
|
||||
|
||||
אם כבר: פחות סביר1 שיקראו לו אברמוביץ' אבל בהחלט סביר1 שיקראו לו ארגוב. 1 אני מנחש שבמציאות זה דווקא הפוך, בגלל שהשם אברמוביץ' מספיק נפוץ יותר מהשם ארגוב2 והפיזור בין "מזרחיים"3 מספיק טוב כדי שיהיו יותר אברמוביצ'ים יוצאי עדות המזרח מאשר ארגובים יוצאי עדות המזרח. 2 מקור: ככה נראה לי. 3 או דווקא יוצאי תימן. |
|
||||
|
||||
2 מקור3 3 אברמוביץ מקום 254, ארגוב לא ברשימה. |
|
||||
|
||||
הוא עבר את שלב קורות החיים בשם ''רבינוביץ'''. |
|
||||
|
||||
טוב ,זה היה מנוסח לא טוב. אם מזמנים אדם לראיון למרות ששמו שרעבי סביר שלא יפסלו על מבטא.אותו מעסיק (שזימן את שרעבי כזכור) לא יפסול מועמד עם מבטא על אחת כמה וכמה אם שמו רבינוביץ' . |
|
||||
|
||||
אבל מעסיק שפוסל כבר בשלב קורות החיים את שרעבי, בהחלט עשוי לפסול בראיון את השוורצע-רבינוביץ'. |
|
||||
|
||||
נהפוך הוא. רבינוביץ' שמדבר בח' וע' (או להיפך, שרעבי משוכנז לחלוטין) נתפס בתת מודע כלא אמין ומזוייף. |
|
||||
|
||||
לדבר בח' וע' זו תכונה שכבר כמעט אינה קיימת אצל יהודים בגיל חיפוש עבודה. בצד השני, איזו התנהגות היא כל כך אשכנזית עד שתגרום לדיסוננס עם השם שרעבי? לבוא עם ריח של גפילטע פיש מהפה? |
|
||||
|
||||
התימנים שאני מכיר בגילי דווקא כן מדברים בח' וע' (ואפילו מקפידים על כך). לגבי ''תימני משוכנז'' הכוונה למשל לעדשות מגע כחולות ושיער מחומצן (וכמובן המנעות מח' וע' באופן מופגן) |
|
||||
|
||||
בלונד ועיניים כחולות נדירים גם אצל אשכנזים, אם כבר זה גורם לחשוד - במודע או לא - שבגוי עסקינן. אבל מה שאמרת על ההטיה השלילית שזה עלול ליצור נשמע באמת הגיוני במקרה כזה. |
|
||||
|
||||
הגדר ''נדיר''. |
|
||||
|
||||
מי שמזמן מועמד לראיון (למשל מחלקת כוח אדם, שבארגונים גדולים הסלקציה הראשונית שלה עשויה להיות בכלל ממוחשבת) אינו דווקא מי שמראיין אותו. מעבר לכך, המציאות הרבה יותר מורכבת מ-''פסילה'' או ''אי פסילה''. למראיינים יש הטיות, מודעות יותר או פחות, שגורמות להם להעדיף מרואיינים מסוימים על פני אחרים ובכך להגדיל את סכוייהם. אני יכול להעיד מנסיוני בראיון מועמדים שהיו מועמדים שחשתי כלפיהם אמפטיה רבה מסיבות שונות, והדבר גרם לי לראות את חולשותיהם בעין אוהדת יחסית - והיו גם מועמדים הפוכים. כמובן, אתה משתדל להיות מודע לתחושות האלה ולנטרל אותן, אבל אנחנו בני אדם ולא ניתן לעשות זאת במאת האחוזים. |
|
||||
|
||||
אפרופו הטייות לא מודעות, לי הייתה התנסות כשעבדתי בניו-יורק בחברה שבה תהליכי הגיוס מאוד מסודרים: מועמד היה עובר מבחן טכני בכתב ומתראיין אצל שלושה מראיינים שונים שהיו כותבים חוות דעת ודנים במועמד לפני החלטה. פעם הגיע להתראיין שם מועמד ערבי-מצרי. הוא עמד בדרישות הכישורים הטכניים והשאלה היחידה שנשארה היא אם נראה לנו מתאים להשתלב ב"תרבות הארגונית" שלנו (במילים אחרות: אם להתרשמותינו הוא עובד הייטק או עובד הסתדרות). שני האמריקאים שראיינו אותו סברו שהוא לא מתאים, אבל אני הגנתי עליו בהתלהבות ולבסוף הם קיבלו את דעתי ונתנו לו הזדמנות. בתוך מספר חודשים הבחור הוכח ככשלון קולוסאלי ופוטר, ואני קיבלתי "אמרנו לך". בניתוח פוסטמורטום הבנתי שהתלהבתי ממנו כי הוא היה "מזרח-תיכוני" כמוני (כלומר, בערך, חובב פיתות וחומוס עם בצל) שהתחבב עלי כך שהקרבה התרבותית ביננו הסתירה מעיני את האינדיקציות השליליות שאחרים ראו. מה שמצחיק הוא שאם הייתי מראיין את אותו אדם בישראל לא הייתי רואה מזרח תיכוני כמוני אלא ערבי לגמרי "אחר". |
|
||||
|
||||
רוב ההטיות הלא-מודעות נגרמות, לדעתי, מכך שאנחנו רוצים לספק את האגו שלנו. יש, כמובן, הטיות אחרות - למשל, מראיינים גברים שמראיינים מועמדת מצודדת לתפקיד שיביא אותה לעבוד יחד אתם ייטו לטובתה - אבל ברוב המקרים מדובר על האגו האישי. בחלק מהמקרים אנו נוטים לטובת הדומים לנו - במגזר הסוציולוגי, במקום המוצא, המקום הלמודים או השירות הצבאי או אפילו בתחביבים משותפים. במקרים מורכבים יותר אנו נוטים לטובת כאלה שאינם בהכרח דומים לנו בעובדה אוביקטיבית כלשהי אבל אנחנו מזהים בהם משהו מעצמנו. כך, למשל, אם קראתי קורות חיים של מועמד צעיר שזה עתה סיים את למודיו וראיתי בבירור שהוא כתב את המסמך על פי מה שנראה לו נכון וחשוב, מבלי להתיעץ עם מישהו מנוסה או לבדוק כיצד מקובל בתעשיה להציג קורות חיים - הדבר גרם לי לנטות לטובתו, כיוון שגם אני הייתי עושה כך באותם ימים. אני ראיתי במועמד כזה אדם שאוהב לפתור את בעיותיו בעצמו וסולד מהזדקקות לעזרת אחרים - תכונה שאני מעריך בעצמי. אחרים היו עלולים לראות במועמד הזה אדם פזיז שאינו בודק את השטח אליו הוא נכנס ומתעקש להמציא את הגלגל בעצמו. יש כאן שני אלמנטים - ברובד המודע, אני מאמין בכך שאם זו תכונה טובה שלי ואם אני מחשיב את עצמי כמוצלח בתחומי, אז זו תכונה מועילה גם במועמד הזה; ברובד הפחות מודע, שם מועמד כזה מתקבל לעבודה יהיה בכך מעין אישור-שבדיעבד לכך שגם אני הייתי ראוי לכך. המקרה המעניין ביותר, אולי, מבחינה זו היה כשראיינו מועמד שעלה לארץ מארה"ב זמן קצר קודם לכן. בארה"ב האיש שירת כטייס ב-USAF, ואת התחום המקצועי שלנו הוא למד באוניברסיטה שלהם. כשהתברר לנו שהבחור גם נעים מאד וחף משחצנות הטייסים הנפוצה רצינו מאד לקבל אותו; למרבה הצער, הסתבר שהוא לא בקי דיו בחומר - שנים של הצבות וגיחות ברחבי העולם לא משפרות את הידע המקצועי. חלק מהענין היה, כמובן, הסימפטיה הטבעית למישהו שהיה לו מקצוע יוקרתי בארה"ב והוא העדיף לזנוח אותו ולעלות לארץ. אבל חלק היה העובדה שהוא היה טייס (ועוד אמריקאי, מה שבמידה מסוימת מוסיף להילה הרומנטית). אמנם טייס של מטוסי תדלוק KC-135 ולא טייס קרב, אבל בכל זאת. כשאני שואל את עצמי למה בעצם רצינו שטייס יצטרף לצוות שלנו ולא, למשל, נהג אוטובוס, התשובה ברורה: אם הוא מצטרף לצוות שלנו הוא מאציל עלינו במדה מסוימת מהילת היוקרה של המקצוע הקודם שלו. אם טייס בחר לעזוב את הטיסה ולהצטרף אלינו, כנראה יש בנו משהו. אין כאן הרבה לוגיקה, אבל בתת-מודע הדברים האלה עובדים ומשפיעים - באותו אופן שאנו בודקים האם חתן פרס נובל הוא יהודי, מתוך איזו הנחה סמויה שאם הוא אכן יהודי זה משפיע קצת על היוקרה של כל אחד מאתנו, גם אם לנו אין מושג ירוק מה הוא בכלל עשה כדי לקבל את הפרס. |
|
||||
|
||||
אם הבחור היה כזה מוכשר ומתאים מבחינת התרבות הארגונית, לא שווה להשקיע חודשיים שלושה בהעמקת הידע שלו? |
|
||||
|
||||
מועמד צריך להרשים אותנו כבעל פוטנציאל חריג כדי שנעשה דבר כזה, כשאנחנו יכולים לקבל מועמדים שיכולים להתחיל לתרום באופן מיידי. |
|
||||
|
||||
מה אופק ההעסקה? טווח קצר או ארוך? |
|
||||
|
||||
ארוך, אבל כשאנחנו צריכים מישהו (או יותר נכון, כשסוף סוף מאשרים לנו לגייס מישהו) אנחנו צריכים אותו כמה שיותר מהר. |
|
||||
|
||||
כן, כנראה בגלל הנטיה הזו לטובת הדומים לנו יש המלצה לחקות את תנועות הגוף של המראיין אבל, ניסיתי להדגיש, התשובה לשאלה "למי הוא דומה" תלויה גם במקום המצאו (הגיאו-סוציאלי) של המתבונן. כמו שנאמר: An Ibo may be ... an Owerri Ibo or an Onitsha Ibo in what was the eastern region of Nigeria. In Lagos, he is simply an Ibo. In London, he is a Nigerian. In New York, he is an African
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |