בתשובה לרון בן-יעקב, 01/10/14 17:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האיש הזה מתאים ככפפה לביטוי ''נבל ברשות התורה'', ביטוי שהעלה היום רב ברדיו (ולצערי מיד הזכיר לי את הקרנף). הוא נתן דוגמאות והקרנף היה יכול להצטרף בקלות. חבל שאתם נותנים לו במה ויחס ועונג חברתי, הוא לא זכאי להם והוא לא יעלם מכאן כל עוד מתייחסים אליו. התעלמות זו פעולה חינוכית קיצונית למדי שמשיגה תוצאות, הקרנף הרויח אותה בהתבהמותו במעשיו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקרנף הוא מעבר ל"נבל ברשות התורה"1. הקרנף הוא "נבל ברשות התורה שחושב שהתורה מחייבת אותו להיות נבל". קוראים לזה גם "חסיד שוטה". רק שאני בספק אם המונח "חסיד" הולם את הקרנף. 1 התורה אוסרת, מפורשות, על התעללות בבעלי חיים. גם חתולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם לא כל כך שוטה. הוא יודע שאסור מדאוריתא להתעלל בבעלי חיים אבל לא מסוגל לשלוט ביצרו הסדיסטי. כלומר חלש, רע וצבוע. נבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא לא חסיד שוטה. חסיד שוטה הוא קודם כל שוטה, אחר כך חסיד, ואחר כך (לפעמים) רשע. אצל הקרנף זה הפוך, קודם הרשע, אחר כך החסידות ולבסוף התורה (אני בכלל לא בטוח שהוא שוטה). ז''א התורה (ולמעשה, הפירוש שלו לתורה) היא התירוץ שלו לרשע (וזאת אחת ההגדרות המודרניות לנבל ברשות התורה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. הרב האמור התייחס לפירוש הזה של (''נבל ברשות התורה'') של מי שמשתמש בתורה לשימושו האישי במקום שיעמיד עצמו לרשות התורה. למשל, רבנים המחלקים קמעות ומבטיחים הבטחות של פריחה אישית וצוברים רכוש רב בשם התורה. בדומה, הקרנף משתמש בתורה לשימושו האישי כתירוץ לגזענות. באשר להתעללות בחתולים, אין הוא יכול להשתמש בתורה ולכן הוא חלש וצבוע, רוממות התורה בפיו ורוע במעשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבנים המחלקים קמעות ומבטיחים הבטחות של פריחה אישית וצוברים רכוש רב בשם התורה, לזה קוראים ''לעשות את התורה קרדום לחפור בו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, חשבתי שהכוונה ב''נבל ברשות התורה'' למי שעושה מעשי נבלה בגבולות המותר, שאדם מוסרי לא היה עושה אף על פי שמותר לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה הם לא נבלים ברשות התורה. אלה הם גנבים ונוכלים. כל מי שעושה מעשה שנוגד את ההלכה, הוא לא נבל ברשות התורה, אלא נבל שאינו ברשות התורה. הביטוי נבל ברשות התורה בא לדבר על אנשים הוללים, שבהוללותם לא עוברים על ההלכה. הם זוללים, אבל אוכל כשר. ומי אסר על זלילה? הם סובאים ומשתכרים, אבל לא משתכרים כשהם מתפללים/מקריבים קרבן וכן על זו הדרך. הם לא עוברים על אף איסור. הם רק מתהוללים בתוך הגבול שציירו להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להשתמש בתורה כתירוץ לכל דבר, כולל (אבל לא רק) להרג חתולים (או רצח בני אדם, או כל דבר אחר). אני לא חושב שזה צביעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיתה יא לא פתחת תנ"ך,מעולם לא ראית איך נראה דף גמרא (בטח ובטח שלא למדת),ואתה לא מכיר יותר מ 10 הלכות מפורסמות (כי הן מצחיקות אווילים או פורסמו מסיבה כזאת או אחרת) אבל הבחנה כבר יש לך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |