|
||||
|
||||
אז איך היה ללמוד בתלמה ילין? ומה דעתך באופו כללי על בית ספר מהסוג הזה- נחוץ, מיותר, נחוץ אבל רק ליחידי סגולה? |
|
||||
|
||||
תלמה ילין ספציפית - בייביסיטינג מיותר. בדיעבד היה עדיף שהייתי הולכת ל"בליך", ונהנית מעוד כמה אופציות עיוניות1, או לאורט והייתי לומדת עיצוב גרפי2. בשני המקרים גם לא הייתי ממשיכה עם אותם המעגלים החברתיים מהיסודי, שזה כבר יתרון. מבחינת מה שהם מתיימרים ללמד - רכשתי שם אפס מאופס. רק טינה ותיעוב לאמנות טהורה. למדתי מעט ביסודי, למדתי המון בבצלאל, ובתיכון - שוםכלום. יש מצב, אגב, שהתחושות שלי נכונות בעיקר לאמנות פלסטית, ולא זה המצב במגמות אחרות. באופן כללי, בית ספר מהסוג הזה דווקא יכול לעבוד טוב. 1 בבליך, כנראה, לא הייתי עושה בגרות של 3 יח"ל במתמטיקה. 2 אם כי, יש סכנה שזה היה חוסם את הכניסה שלי לבצלאל. |
|
||||
|
||||
בואי אני אספר לך את האמת. אם יש מעל 20 תלמידים בכתה. אם אין מזגן בכיתות כאשר חם. ואם לומדים מעבר ל-4 שעות. אז זה בהחלט מיותר. יש גם להעביר את התלמידים המחוננים לכיתה נפרדת ולהתרכז בהם. |
|
||||
|
||||
זה מאשר את חששותי, אלא שבנוסף למה שאמרת לא אופתע אם גם אמנויות הבמה לא משהו, ורק המוסיקה, בעיקר הקלאסית, מצדיקה את המסגרת הזאת. בכל אופן, תודה על התשובה. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שמוזיקה, גם קלאסית גם ג'אז, הפיקו יותר מבית הספר, וגם מחול. הם גם למדו הרבה יותר שעות. במיוחד המחולניקיות. זה לא עניין של "מצדיק את המסגרת" או לא. תיכון לאמנות יכול להיות נפלא. אבל בשביל זה, צריך כלמיני דברים. שבתלמה ילין, במגמה לאמנות פלסטית, לא היו. ולעקור כמה דברים שהיו. תלמה ילין היה יכול להיות מקום נהדר ללמוד בו, עם שיעורי הדפס, עם שיעורי צילום1, עם לימוד צבעי שמן2. בלי להניח שלאחר שנתיים התלמיד "כבר יודע הכל" ולכן הוא יכול וצריך לעבור לאבסטרקט, ובלי להעתיק את מוסד הביקורות הקוטלות של ימי חמישי בבית ברל, על מתבגרים בני 15-16, ולרמוס אותם ולגמוז אותם עד שהם שונאים את עצמם ואת התחום. מנגד - צריך לקחת בחשבון דבר נוסף: הדבר החשוב ביותר, באמנות טהורה, הוא לדעת למי ללקק. להכיר את אנשי המפתח. זה, בעצם, מה שלומדים במחלקות לאמנות בבצלאל ובבית ברל. את זה לא לומדים בתיכון. או אולי דווקא כן היה אפשר ללמד את זה? אנקדוטה אחת: בשבועות הראשונים ללימודי בבצלאל, שמתי לב שהמורה לרישום: 1. תכנן מראש את השיעורים. 2. יש קשר, בין שיעור לשיעור. 3. יש מקום שאליו הוא מתכנן להוביל אותנו. הוא לא סתם זורק כמה דברים שהיו בחדר ואומר לנו "תציירו"3. תגובתי המיידית: וואו. 3 שנים בתלמה ילין, ולא היה כזה דבר. ________________ ובהערת אגב, אחי למד בבית הספר 7 שנים אחרי, ואז כבר היתה התעוררות נגד אפליית הפלסטיקאים. קיצור, אחת מידידותיו נכנסה למנהל בעניין. תגובת המנהל: "כשתוכלי לעשות שפאגט כמו המחולניקיות, נדבר על הקצאת משאבים שווה ויחס שווה". 1 דברים שלא היו, למרות קיומם של כל הפסיליטיז הנדרשים עבור הראשון, ולמרות שהיה אפשר, במאמץ קל בלבד, ליצור אותם עבור השני. 2 בלי התירוץ השקרי "זה ממש דומה לאקריליק, אז אין צורך בזה". זה לא. 3 ובאמת, תוך שבועות ספורים, לא היה הבדל בכיתה בין מי שרשם שנים על שנים על שנים, לבין מי שלא הושיב עצמו לצייר מאז כיתה ג' לערך. |
|
||||
|
||||
ובשיעורים בהם לומדים ללקק, ראוי לדעתך כיתות מופרדות בנים-בנות או מעורבות? :) (מצטער, לא התאפקתי...) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |