בתשובה להאייל האלמוני, 18/09/14 19:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אל תגיד לי שקנית את הטענה שהם "לא קולטים". הם משתמשים בכינויים האלה *כדי* לפגוע, *כדי* לציין את שנואי-נפשם כנחותים ולא ראויים לחיים ולחופש. ואחר כך הם מיתממים. ה"ז'יד" שלי מיועד להראות להם (ולקוראים העתידיים) עד כמה ההיתממות הזו שקופה ומטופשת. ממש כמו הטיעון שלי, על המשמעות המילונית של המילה בפולנית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הם אמנם קולטים שהשימוש במושגים האלה פוגע באחרים, רק שהם לא קולטים, ולדעתי לא מסוגלים לקלוט, שיש משהו פסול בפגיעה באחרים. הנסיון שלך להראות להם את זה על ידי פגיעה בהם בנוי על ההנחה שהם מסוגלים לחוש אמפטיה, ולהסיק מתחושת הפגיעה העצמית שאולי גם לא לפגוע באחרים. אני לא חושב שיש להנחה הזאת על מה להתבסס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהרמב"ם דן בדין רודף, הוא מצטט את הפסוק: "וקצות את כפה, לא תחוס עינך עליה". אסור לרחם על רוצחים ולתת להם לפגוע ביהודי. וזה כשהרוצח יהודי. קל וחומר שאין לי עניין לחוש אמפטיה כלפי אנשים שפוגעים באחרים בצורה חמורה, במודע, באופן עקבי ובשאיפה לכמה שיותר. או כפי שאמרה אמברידג'1: "זרע בוצדמים לא מעורר בנו רגשי הזדהות". 1 אני יודע שהציטוט הזה ירגיז כמה אנשים, אבל זה מה שעובר לי בראש כל פעם שאורקים מתבכיינים כמה הם מסכנים, ובשם המסכנות שלהם דורשים מאיתנו לאפשר להם להמשיך לפגוע ביהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תגיד שאתה אחד מה-death-eaters, ונסגור עניין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר נכתב מנקודת מבטה של אישה מודרנית שלפי הכתיבה שלה, כדי להיות אדם טוב צריך להיות מציל מאלפויים סדרתי. או במילים אחרות - להציל אוכלי מוות כדי להיות אדם טוב ולשתק את צ'יף האוכלים במקום להרוג אותו. דבילי והזוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ, ממש לא נאמר על רצח. זה כששניים רבים ואשתו של אחד מהם העזה להתערב ותפסה במבושיו - לא ברור אם של אישהּ או של יריבו. מזל שרש"י אומר שהכוונה לפיצוי בממון ולא לכריתת-ידיים א-לה-שאריעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם סתם שלקה לו והלכה לה, מדובר בפיצוי ממון לפי העקרונות של החובל בחברו. אבל הרמב"ם כאן (הלכות ז'-ח') לומד שהאחיזה במבושים הם באופן שמהווה סכנת נפשות, וקיצוץ כף היד הוא על המקום, כשהאוחזת לא רוצה לעזוב ובכך מסכנת את הברנש השלוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה את השורש שלק בהקשר של בישול במים רותחים, ובו בלבד, ובהשאלה - גם למי שנשאר יותר מדי זמן בשמש, ואינו אמהרי או טיגרי. בשום מקום לא נאמר שהיא לקחה את מבושיו ודנה אותם ברותחים, אלא רק שהיא תפסה במבושיו של מי-שהוא. איך מסיקים מכאן שהכוונה לזה שהיא סיכנה חייו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנעורי, נהגו החבר'ה לכנות את האחיזה במבושים בשם "שליקה". אולי בגלל החיפזון שבתנועה - שליק! והבחור שנעשה אדום ושלוק... קיצער, לא יודע מאיפה זה הגיע. אבל ככה קראו לזה. הרמב"ם מן הסתם נשען על רבותיו וקודמיו, שנשענו על קודמיהם. אולי הדרשה היא מן הפסוק המיוחד "לא תחוס עינך עליה". מעניין למה זה לא נאמר ב"עין תחת עין". אולי כדי ללמד את מה שאומר הרמב"ם - כדי להציל מישהו מידי רודפו, לא חסים על הרודף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזה זמן רב שאני תוהה איזה הוא המקום שגדלת בו, ובאיזה חברה מפוקפקת הסתובבת. ואם אלה הם פני החינוך החרדי, לא ברור על מה ולמה הם סבורים שהם נעלים על החברה החילונית, או למה הם מתבדלים ומסתגרים כל כך, או למה הם סבורים שהילדים שלהם ''תמימים''. נער הייתי וגם זקנתי, ובאחיזות במבושים ומשיכתם לא נתקלתי, ודאי וודאי שלא עד כדי המצאת מילה מיוחדת לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחברת הילדים בקיבוץ היה ילד/נער מאוס למדי שנהג לתפוס לבנים באשכים ולדרוש "תשרוק!". אני מניח שהוא חשב שזה מגניב או משהו. באופן אישי הייתי מאוד מצטער אילו בחור חכם כמוך היה לוקח את הדוגמא החריגה הזאת של פריט בחברה ומשליך ממנה על כל הקיבוצניקים (או מגדיל ומגיע למסקנות מרחיקות לכת על כל החברה החילונית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא פריט יחיד. אליבא שהקרנף, ''החבר'ה'' נהגו לקרוא לתפיסה-ומשיכה-במבושים ''שליקה''. ''חבר'ה'', משמע - רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומסקנתך היא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבקש להטיל רפש או שאתה מחפש תשובה אמיתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה לספק תשובה אמיתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקום בו למדתי באותה תקופה לא עונה לתואר ''פני החינוך החרדי''. זה היה מקום מן הסוג אותו אני מכנה ''ישיבת שייגעצים'', בו לומדים כאלה שנפלטו מהמסגרות המקובלות בחינוך החרדי. חלק מהנערים במוסד הספציפי בו למדתי, גדל בבתים מסורתיים עד דתיים. מיעוטם בלבד גדל בבתים חרדיים ולמד בתלמודי תורה חרדיים לגמרי. נראה ממש חבל להרוס את שמחת הניצחון על התגלית המרעישה בנוגע לחינוך החרדי, אבל כמה פרחחים בקושי-חרדים שלא גדלו בחינוך החרדי אינם מהווים מדגם מייצג. למען הסר ספק אספר לך שפרחח כמוני שלמד בתלמוד תורה חרדי ואפילו התקבל לישיבה חרדית - לא ''שלק'' איש מימיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הערסים המסורתיים והדתיים, אם הם לא עומדים בדרישות הסטנדרט החרדי, לא חוזרים להם לעולם המסורתי והדתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תמיד יש כאלה שרוצים שהבן שלהם ילמד בישיבה ויהיה צדיק יותר, או משהו כזה. ב. אצל הספרדים ההפרדה יותר מטושטשת. ג. חלק מהבחורים הלומדים במקום ההוא באמת חוזרים לעולם המסורתי והדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הולכים הפוך: אם העונש הוא קטיעת יד הפשע בטח חמור מאד, הרבה יותר מסתם צביטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא היתה החתולה שלי, שיקולים כאלה הם קצת מעבר ליכולותיה הקוגניטיביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בעונש. מדובר בפעולת מנע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, עוד לפני שהיא מספיקה להזיק? לא אמרת קודם, שכנראה מדובר ביותר מ"שליקה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לפני שהיא מספיקה להרוג, או לגרום למצב שבו הוא ממילא ימות תוך מספר רגעים. הרי נזק יכול לבוא בהיקפים שונים. מפצע קל ועד מוות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |