בתשובה לאביר הקרנפים, 14/09/14 2:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על פי הפשט, "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" הוא איסור אכילת דם, בדיוק כמו "כי כל הנפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההיא מעמיה". "שופך דם האדם - באדם דמו ישפך" - שפיכות דמים ודין - מקובל עלי, במובן מוגבל: לא מתואר כאן מנגנון שלטוני של בתי דין ושל טיפול בפשע כאשר הוא; חברה שיש בה נקמת דם מקיימת את הציווי הזה בדיוק כמו חברה שיש בה בתי משפט והליך פלילי. כמובן, פשעים שאינם רצח לא מוזכרים. לגבי הגזל - זו הסקה שלך, שאולי יש לה תוקף מצד ההגיון אבל בהחלט לא כתובה בפסוקים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק כשהבשר בנפשו דמו לא תאכלו. אם הבשר אינו בנפשו - לאחר מיתה, אין בעיה לאכול את הדם. בני נח לא מצווים אל איסור אכילת הדם. אפשר גם לקרוא את זה אחרת - אך בשר בנפשו דמו - הדם שהוא החיים עדיין זורם אצלו - לא תאכלו. שופך דם האדם - באדם דמו ישפך. נראה שיש פה סוג של דין. דין שמברר שבאמת הורגם את שופך דם האדם ולא מישהו אחר. אם ככה, צריך באמת להבין מה זו הברית שעליה מדבר אלוהים עם נח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצא חן נח בעניי מר אלוהים. ונשא את הזרע שלו בכלי שייט לארץ חדשה (אולי כמה ניאנדרטלים נטולי אלים). זה מוטיב חוזר מעניין העניין של נח וכלי שייט, יתכן שיש כאן התייחסות לחשיבות של כלי שייט בהתפתחות האנושית, ותיאור של צוור בקבוק, או ברבור, גנטי, שמתיימר להיות אותנטי וגזעי למישעי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |