בתשובה לס' נופלים, 12/09/14 19:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה צודק לגבי ברוב הפרקים, בהם לא מוזכר תום לב במפורש. פרק ח' הוא יוצר דופן, משום שמתום הלב מוזכר בו בפירוש, ולכן נטל ההוכחה, חל במפורש על המאשים. לכן בשביל להאשים על עבירה בפרק ח' הרבה יותר קל להראות שלא מדובר על "דרכים שאינן פסולות לפי דין". קח, למשל, את סעיף 121 ב. "העושה מעשה עבירה בכווונה להזיק ליחסים בין ישראל לבין מדינה, ארגון או מוסד כאמור בסעיף קטן (א)1 או לענין שיש בהם לישראל, דינו – מאסר עשר שנים." על פניו, אפשר להאשים באשמה הזאת את כל המי שהקים התנחלות, ובכל זאת, היועץ-המשפטי-לממשלה-הסמולני-שרודף-אנשי-ימין מעולם לא העמיד אף אחד מהם לדין על הסעיף הזה. למה? פשוט, סעיף 94. 1 ורק בשביל שנהיה באותו עמוד: "בסעיף זה, "מדינה ידידותית" – מדינה המקיימת קשרים דיפלומטיים או מסחריים עם ישראל או המרשה לאזרחי ישראל לבקר בארצה" - רשימה חלקית מאד: מצרים, ירדן, הראשות הפלשתינאית, ארה"ב, גרמניה, בריטניה, צרפת, שוודיה, נורווגיה... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור - תום לב זה אומר שהמטרה לא היתה מלכתחילה להזיק ליחסים, אלא שהנזק ליחסים נגרם כתוצאה מפעולה שנעשתה בתום לב. אם המטרה הראשונית היתה להזיק ליחסים, הרי שהדרך לשינוי היא מלכתחילה דרך פסולה ואין פה תום לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, ברור שהמטרה של בצלם היא לא להזיק ליחסים, אלא למנוע את הפרות זכויות האדם. אבל, מעבר לכך, תום לב זה שאתה פועל שלא מתוך רצון להזיק, לא שהכוונה שלך היא לא לגרום למה שאביר הקרנפים לא רוצה שיקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין מאיפה הבלבול נובע,זה מה שאני טוען כבר הרבה זמן אין סכרון בין הזרוע המדינית לצבאית הם פשוט לא מאורגנים מספיק,גרמניה צריכה לסיע להם יותר ביועצים ארגונים וכימאים (פצצות זה יקר) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |