 |
לפני כמה שנים אמצתי לעצמי את נקודת המוצא הבאה: יש להתיחס לכל דבר הנאמר ע"י דוברים צבאיים, בפרט דוברי צה"ל, כלא אמת עד שיוכח ההיפך. לאורך השנים, דרך ההתיחסות הזו לא תמיד הוכיחה את עצמה, אבל כשיטה היא הוכיחה את עצמה כפורה במיוחד. לדעתי, על מה שקרה ב"צוק איתן" ("קצה מגן"), יסערו חילוקי הדעות עוד זמן רב.
הצורה שבה אני מבין את מהלך הארועים שונה לגמרי מזו המונחת בבסיס דבריך. הטענה שהבאת בתגובתך, לעניות דעתי, מרביתה אמת כבכל שקר טוב. כדי להסביר את דברי, אני צריך לפרוש לפניך את משנתי, מה שאינו אפשרי כרגע משני הצדדים.
אסתפק בציון 2 נקודות עיקריות הבאות כדי להסביר מדוע איני יכול להתיחס בפשטות לטענה שהבאת.
א. החמאס המונה כ-25000 אנשיו, שליש מהם לוחמים קרביים. מלבד היחס סטנדרטי לוחמים\\חיילים, לא גילה החמאס שום תכונה המאפשרת לתארו כצבא סדיר. החמאס נלחם ככוח גרילה פאר אקסלנס (ריקוט באמצעות רקטות קלות הוא חידוש של השנים האחרונות ללוחמת הגרילה) ולא הצליח (אולי גם לא ניסה) ליצב קו לחימה ולהחזיק בו. אפשר להצדיק דבר זה באמצעות פערי היכולות או כתוצאה מהכניסה המוגבלת מאד של צה"ל לרצועה, אבל אי אפשר להתכחש לו ע"י תאורים המתארים אותו כצבא של ממש.
ב. אחת מן התוצאות של א, היא ההשערה כי ב"צוק איתן" כלל לא התרחשו קרבות גדולים. את מה שצה"ל מתאר כקרבות כבדים, צריך לתאר כקרבות גישוש בקו המגע בין צבא סדיר ללוחמי גרילה. מה שבעצם התרחש הוא כפי שתאר זאת רוה"מ, כתישה של החמאס באמצעות הפגזות מן האויר, היבשה והים, כאשר לוחמי הגרילה מנגד מגיבים באמצעות פיגועים מסוגים שונים ומשונים. אחת הראיות לתפיסה זו הוא פילוג האבידות בצד העזתי. פילוג זה הוא די אחיד על פני הרצועה בהתאם לגודל הערים השונות ואינו מגלה הטיה לשיאים בקרבת האתרים בהם כביכול התרחשו קרבות כבדים. (הנתונים נאספו ממשרד הבריאות הפלשתיני המתאר את הנפגעים לפי מקום הטיפול ולא לפי מקום המגורים של הנפגעים).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש