בתשובה לאביר הקרנפים, 09/09/14 19:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אני לא מבין את המושג ציונות כמו שאתה מגדיר אותו זה לא קשור לשאלה אם הוא תלוש מהמציאות או מההגיון. בשביל שנבין זה את זה אנחנו צריכים להשתמש באותם מושגים. אם תקרא מחר לכל הקרפדים תרנגולות ולכל התרנגולות קרפדים, זה לא יהיה תלוש מהמציאות או מההגיון, אבל אף אחד לא יבין אותך. אני חושב שהמושג ציונות, כמו שהוא מובן על ידי רוב דוברי העברית, שונה לחלוטין מאיך שאתה מגדיר אותו, ולכן ההגדרה שלך, תלושה מהמציאות או מההגיון או לא, לא רלוונטית. אני קובע איך אתה חושב על סמך מה שאתה כותב. הטענה הבסיסית שלך היתה שמקימי המדינה הקימו אותה על מנת לא לראות גויים ברחובות, הטענה הזאת הופרכה. "מה אתה אומר על הציטוט של ליבוביץ על בן גוריון שרוצה שהמדינה תאחז בדת בשתי ידיה?" זזה התפקיד שלך, אתה יכול לקרוא את מה שבן גוריון אמר לבד, ולהבין לבד שהוא לא מסכים איתך. למה הוא אמר מה שאמר לליבוביץ'? לא מעניין אותי. אם זה מעניין אותך, חקור בנושא וספר לנו.' |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עצם העובדה שרוב דוברי העברית הרחיקו לכת ממה שרצו הציונים הראשונים, יכולה להוות בסיס לשאלה - האם אותו רוב של דוברי עברית מגדיר נכון את הציונות. אתה לוקח את מה שאני כותב ומוסיף ומפתח את זה לכל כיוון אפשרי, על סמך הפרשנות שלך, לאן מה שכתבתי ממשיך. אני חוזר וקורא לך. תן מקום שבו כתבתי שמקימי המדינה הקימו אותה על מנת "לא לראות גויים ברחובות". הרי המשפט הזה הוא דוגמה מצוינת לטענה מהשורה הקודמת. לקחת משפט שכתבתי שבו דיברתי על "לראות יהודים ברחובות", מתחת אותו וגררת אותו הלאה והפכת אותו ל"לא לראות גוים ברחובות". היות ולא טענתי טענה כזו, לא הפרכת שום דבר. עדיף להתמקד במה שאני באמת אומר, במקום במה שלא אמרתי. אני חושב שיש לי את הזכות לכעוס כשמצטטים בשמי דברים שלא אמרתי, ואת מה שכן אמרתי - מסלפים ומשפצים. איזה יופי של התנערות. יש לך ציטוט בשמו של בן גוריון. אתה לא רוצה להתמודד איתו אז אתה מסתלק ממנו. קמתי ועשיתי בשבילך את העבודה. מתחילה הגעתי למסקנה שטעיתי, והתכוונתי לכתוב את זה. המשכתי לקרוא ולבדוק, והגעתי למסקנה שלישית. נראה שבן גוריון באמת רצה שהמדינה תאחז בדת בשתי ידיה. בן גוריון רצה שלמדינה יהיו מאפיינים דתיים. והרי בן גוריון לא היה מחובר לדת, אז מאיפה זה מגיע? 1. זהות יהודית והכרה בינלאומית. גם אישים בתנועה הציונית שלא היו מחוברים למסורת - כבן גוריון, רצו לקשר את התנועה הציונית ואת מדינת היהודים למורשת ולדת. לאור העובדה שהתפישה הכללית רואה ביהדות (כדת, מורשת וכל הנלווה.) את המאפיין המלכד את תפוצות ישראל, ואת הקשר ההיסטורי לעברים ולממלכות העתיקות של תקופת בתי המקדש, התביעה על ארץ ישראל מול האומות והפופולריות של התנועה הציונית בתוך עם ישראל עצמו - תלויות במידה רבה בשאלה כיצד הציונות משתקפת. אם הציונות קשורה ליהדות ולמורשת, היא יכולה לסחוף אליה אנשים רבים יותר שלא רוצים להתנתק מהמורשת. אם הציונות קשורה ליהדות ולמורשת, היא יכולה להסתמך עליהן ולתבוע את הארץ שמתקשרת בתודעה הכללית לאותה יהדות ולאותה מורשת. כך בן גוריון נעמד בפני ועדת פיל והצהיר שהתנ"ך הוא הקושאן שלנו על הארץ. אנו - צאצאיהם ונושאי מורשתם של בני ישראל מן התנ"ך, אנו - שעודנו מחזיקים בתנ"ך כבסיס לתרבותנו ומורשתנו, אנו באים לתבוע את ירושתנו ההיסטורית. 2. אחדות שלטונית. בן גוריון החזיק בדעתו של שפינוזה שפיצול הסמכויות בין הרשות הדתית לרשות האזרחית יצור מתחים ועימותים רבים. הדת יכולה לצאת למלחמה בממשלה האזרחית ולגרום לנזקים כבדים, וכבר היו דברים מעולם. בן גוריון רצה שהמדינה תאחז בדת בשתי ידיה, כדי שהסמכות הדתית תהיה חלק מהממשלה. במצב כזה, כל חילוקי דעות שיתגלעו - יפתרו במסגרת נהלי השלטון. 3. פשרנות דתית. אם הרבנות מהווה חלק ממוסדות המדינה וכפופה לנהלי השלטון, יש לשלטון אפשרות להשפיע על קבלת ההחלטות ברבנות. בצורה כזו אפשר לכופף את ידה של הסמכות ההלכתית לתת הכשר לדברים המנוגדים להלכה. כשמשיגים את שלושת הנקודות הללו, יש לך מדינה יהודית בעלת צביון יהודי של מורשת ומסורת. החלק הרחב בעם שמרגיש שייכות למסורת ולא רוצה להתפרק ממנה לגמרי, מרגיש שייכות למדינה. כשהצביון היהודי הקלוש מעיק מדי על הצד היותר חילוני, השלטון משתמש בסמכותו לעקם את זרועה של הרבנות ולהכריח אותה לקבל את דעתו. אז גם אם בן גוריון רצה צביון יהודי ולא בגלל אותן סיבות של ליליינבלום ומוהליבר או אפילו כצנלסון, הוא עדיין רצה צביון יהודי. דת ומסורת לשלב במדינה. לא אכביד בקישורים שכולם מובילים למאמרים ארוכים. מי שרוצה יכול לגגל "אתה דורש את הפרדת הדת והמדינה כדי שהדת תשוב להיות גורם עצמאי אשר השלטון המדיני יצטרך להתמודד עמו. אני שולל הפרדה זו - אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידה". מתוצאות החיפוש שבעמוד הראשון הוצאתי את מה שכתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט שאתה מצטט יכול להתפרש גם שבן גוריון רצה שהמדינה תשלוט בדת ותרסן אותה (= ״תאחז בה״). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הייתה כוונתו של בן-גוריון, כפי שהבין אותה לייבוביץ. הוא מספר על זה בשיחתו עם רביצקי לייבוביץ מספר שבן-גוריון אמר לו: "אני מבין מאוד את עמדתך. אתה רוצה שדת ישראל תהיה גורם עצמאי אשר המשטר במדינה - או השלטון או הממשלה או משהו מעין זה - תמיד יצטרך להתמודד עמו כמו שזה היה בתקופה המקראית. כמו שזה היה בתקופת ממלכת החשמונאים. ולכן אני לעולם לא אסכים להפרדת הדת והמדינה. אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידה!" ההסבר של לייבוביץ לעמדתו של בן גוריון היא שהאחרון ראה ביהדות (=הדת) בעיה שהלאום היהודי צריך לשלוט בה(הדגש שלי): "בגלל זה בן־גוריון באמת ראה את היהדות במה שהתגלמה בהיסטוריה, כאסון ההיסטורי הלאומי של העם היהודי. זאת היתה עמדתו הברורה שהיהדות היתה אסון היסטורי גדול של העם היהודי, מפני שתמיד היתה פקטור עצמאי שלחם נגד אותו שלטון אשר ייצג את האינטרס המדיני הלאומי הממלכתי. " |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |