 |
אני רוצה להטפל לעניין שולי בתגובתך והוא הביטוי "מחרימי ישראל". הביטוי הזה לפחות באופן חלקי, הוא שקרי עובדתית. חלק גדול ובעיקר החלק המשמעותי של המחרימים (ממשלות וארגונים בינלאומיים), מחרימים את תוצרת המתישבים בשטחי 67 ולא את תוצרת ישראל בכלל. ערבוב המושגים הזה, הוא אם להתבטא בזהירות תואם את צרכיה של התעמולה הישראלית.
מדוע אני מזכיר עניין צדדי זה? נדמה לי שזה מצביע על מופרכות בקמפיין החרם. אם מישהו מסתייג ממפעל ההתיישבות בשטחים, אני לא מוצא שום טיעון הגיוני שצריך למנוע ממנו להחרים את תוצרתם של אלו המעוררים בו שאט נפש. ההתימרות לדבר בשמם של הנפגעים הפלשתיניים של החרם היא מעוררת גיחוך. דומה שהעם הפלשתיני חוזר ומוכיח הלוך ושוב שהוא מוכן להיקבר חיים ובלבד שיגרום נזק ואפילו קטן לישראלי.
הבעייה היא שחרם נגד מוצרי ההתיישבות מניחה באופן סמוי כי מדובר בפעילות פרטית שאינה מגובה במדיניות של ממשלת ישראל. משל למה הדבר דומה? כאלו החרם נגד רוסיה של פוטין היה חל רק על הרוסים אשר הצביעו עבור פוטין. ממשלות המערב והאיחוד האירופי, יודעים שאוייביה של ישראל גרועים עוד יותר ממנה ואינם אצים להחרים אותה. אי לכך הם מצאו לעצמם את המוצא הפאתטי של החרמת מוצרי המתנחלים. מאחר וממשלת ישראל היא העומדת מאחורי ומממנת את מפעל ההתנחלות, מן הסתם המתנחלים נפגעים מן החרם פחות מכל שאר האזרחים הישראליים.
יש שירצו לטעון כי החרם הסלקטיבי על תוצרת המתנחלים נועד להחדיר לתודעה הישראלית את יחס הקהיליה הבינלאומית למפעל ההתיישבות בשטחים. לדעתי גם הכיוון הזה חסר תוחלת. הציבור הישראלי ולא בלי הצדקות משלו, נעול כעת בתוך הצדקנות וגישת ה"עולם כולו נגדנו" שפעולות ההחרמה רק נועלים אותו באופן הרמטי יותר במקום לפרוץ אותו.
כפי שכתבתי קודם, אם מישהו מבטא את שאט נפשו באמצעות חרם, אין לי מה לטעון כנגדו. אבל אם מישהו סבור כי החרם הסלקטיבי הזה הוא רעיון מוצלח ו"כירורגי", אני מפקפק בכך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש