בתשובה לאלון לוי, 27/06/00 11:31
כמה שהיית רוצה להאמין לך... 6410
שלום, אלון.

נתייחס לנקודה המרכזית תחילה: אמנם כנות אינה הכלי המומלץ לפתוח עימו מערכת יחסים טובה (ואפשר להתעלם כאן מתאוריות של כמה פסיכולוגים צבועים), אבל הסיבה לכך נעה בעיקר סביב נושא האתגר: אנשים פשוט נרתעים מדברים שהם קלים להשגה, ולכן כל בחור או בחורה שיכתבו מכתבי אהבה למושא ליבם יום לאחר שנפגשו עימו, יגרמו בהכרח לכך שהנ"ל ילך לחפש הרים שקצת יותר קשה לטפס עליהם. כמובן שעקב מגבלות השפה העברית הפניה היא בזכר, אך הכוונה היא גם לנקבה.

בכל מקרה, זה אינו המקרה בינינו לבין הפלסטינים, וניתן לאמר שכאן האתגר הוא בהחלט רציני, ולאף צד אין אתגר מדיני שיותר ישאף ליישמו, בעיקר לאחר מותו של אסד.

נמשיך הלאה: אתה טוען, על בסיס עדות חברך הקצין (איזה DCO, אגב?), כי הצורה יותר חשובה מהתוכן בעיניים פלסטיניות. נתחיל בכך שברמה האישית זה נכון לגביהם בדיוק כמו שזה נכון לגבי כל ישראלי מצוי, שיקנה אצל המוכר שמסדר לו "קומבינה", גם אם המחיר יהיה בסופו של דבר גבוה בהרבה מזה שיוכל למצוא בסופרמרקט ליד. הדברים נכונים ברמה הפוליטית רק במידה בה הם משפיעים על הרמה האישית, רמת ה- "רחוב".

כך, מתייחסת הרשות הפלסטינית ברצינות רבה (וקצת מזויפת) לסוגיית האסירים, למרות שמדובר בנושא שמבחינת טובת השלטון הפלסטיני הוא שולי יחסית. עם זאת, ניכר כי לא תמיד קל לעבוד על העם, ובמהלך סיום הפעימה השניה בחודש מרץ לא התרגש איש מהפיכת כמות גדולה של שטחי B (שליטה בטחונית ישראלית) לשטחי A (שליטה פלסטינית מוחלטת), מתוך הבנה שההשפעה על חיי היום-יום של תושבי הכפרים תהיה אפסית. מאידך, ניתן להגיד שדווקא הישראלים התרגשו מאוד מצעד זה, שהיה יותר וירטואלי מאמיתי.

בכל מקרה, הבעיה האמיתית בתהליך היא שהעם בישראל לא מעוניין לעשות את אותם וויתורים סמליים עליהם אתה מדבר, ומתעקש לייחס תוכן גם למחוות הסמליות ביותר. כך, לדוגמא, נרשמה היום מחאה חריפה בעקבות הכוונה למקם את דגל פלסטין בראש מסגד אל-אקצא. הדגל הזה בכלל מפריע למישהו? האם המסגד לא היה בשליטת הווקף, שנמצא בשליטת ערפאת, גם לפני כן? סוגיית מזרח ירושלים, אגב, גם היא סמלית ומלאכותית למדי. שליטה מוניציפלית פלסטינית בחלקים מסוימים של מזרח העיר היא לא אסון בכלל, ובהסדרים מסוימים עשויה אף להועיל לישראל ולהוריד נטל גדול מעל כתפיה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים