בתשובה לירון, 30/08/14 9:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רציתי להעיר שטרילוגיית שר הטבעות נכתבה לפחות ברובה בזמן מלה"ע ה-II. היא נכתבה בתבנית של מיתולוגיה ולכן מכילה גישות מגוונות וגם סותרות אהדדי לעניינים רבים. יחד עם זאת כפי שכתבת הגלוריפקציה של הלוחם והמלחמה היא מוטיב מרכזי בעלילה. העניין הוא שמוטיב עוד יותר מרכזי הוא מלחמת הטוב המוחלט ברע המוחלט, מה שהיה בהחלט ברוח הזמן דאז. הדבקות בדואליזם בינארי (שחור מול לבן) והניסיון להכניס כל קונפליקט מאז 1945 למתכונת הזו הוא מן הרעות החולות של זמננו (ביחד עם הפרזה ביחסיות מוראליסטית). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד דגש מובהק בטרילוגיה הזו הוא על המחיר שגם המנצחים ששרדו משלמים על המלחמה, והאופן שבו היא משנה אותם ואת העולם שהם חיים בו באופן שאינו ניתן לתיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאד. אני רוצה למשוך קצת את התיאור שלך ולהביאול חלקו האחרון של הספר העוסק ב"טיהור הפלך". החלק הזה מציג במפורש עמדה אקולוגיסטית ומבטא עמדה חד-משמעית בעד שימור סביבתי ונגד התיעוש וזיהום הסביבה. רבים הרחיקו לכת ותארו את החלק הזה כאלגוריה לגאולת (טיהור) בריטניה ע"י ממשלת "ירושליים החדשה" (מפלגת הלייבור הסוציאליסטית של אטלי ובוין שהדיחה את צ'רצ'יל מן השלטון 1945). (כאן אני גם רואה למה ירון התכוון שכן החלק הזה כולו אינו מופיע בסרט). לעניין זה, אני חושב שהאופן בו אתה הצגת זאת, הוא הנכון. טולקין שנא "אלגוריות" ולא הסכים לשום פרשנויות בנוסח הזה. כמו כן קשה לי לראות בטולקין סוציאליסט, אם כי אצל אנגלים מן הדור ההוא, קשה לדעת. התיאור שלך המתאר את טולקין כשמרן-ליברל המתאבל על העולם שאבד בסופת המודרניזם ומלחמות העולם, נראה לי קולע יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להעיר שמדובר בסרט מודרני (2002), ולא ביצירה של טולקין. הסרט מבוסס על טולקין, עוקב באופן גס אחר קו העלילה שלו ומשתמש בהרבה העתק והדבק מטולקין - וזה הכל. הסצינה שקישרתי אליה לא נמצאת כלל אצל טולקין. ההערה הזו לא מתייחסת כלל לטענה העיקרית שלך, זו רק הערה טכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרושם שלי שונה. הטרילוגיה הקולנועית נראית לי נאמנה לטקסט הספרותי ככל שסרט יכול להיות נאמן לסרט, עד לרמה של גרפומניה וחוסר מקוריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שנייה. אתה מתכוון ל-2002 או 2012? הסרט עליו כתבתי (של פיטר ג'קסון אאל"ט) הוא מן השנים האחרונות. יתכן שאנו מדברים על סרטים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2002 - סרטי שר הטבעות. 2012 - סרטי ההוביט (שבהם לא הופיע תאודן) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יאמן. איך שהזמן רץ. היה לי הרושם שסרטי שר הטבעות צולמו לפני שנתיים-שלוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכפי שצויין - סרטי שר הטבעות היו נאמנים למקור. סרטי ההוביט עשו סלט שלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שיש חלקים מיצירה הכתובה שלא מיוצגים בסרטים, אבל זה לא העניין. פטר ג'קסון הרשה לעצמו ליצר חלקי סיפור שאינם נמצאים בספרים, ולמעשה הוא עוקב אחר אבני הדרך העיקריות של העלילה של טולקין, אבל בדרכו שלו. למשל בסרט שאנו דנים בו, שני המגדלים, יש הבדלים מהותיים בעלילה: http://lotr.wikia.com/wiki/Movie_vs._Book:Two_Towers |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני מבקש להביא לתשומת לבך, כי בינתיים חזרתי בי במידה מסויימת מעמדתי לגבי מהימנות התרגום הפילמאי, אבל אני עדיין סבור שהתסריט של ג'קסון מהימן לספר במידה שהיא כמעט בלתי מצוייה בעיבוד פילמאי. ההבדלים שצויינו בהפנייה שהבאת הם ברובם טכניים ושוליים כל כך שנדרש טולקולוג אמיתי להבחין בהם. למשל 2 שינויים שאני זוכר כרגע: א. ג'קסון הופך מילים שעברו במחשבתו של סאם גאמגי למילים הנאמרות בפועל ע"י פאראמיר. שינוי מתבקש שנראה באמת טוב יותר. ב. בעוד טולקין מפריד בין שני פתילי הסיפור (סיפורם של פרודו וסאם וסיפורם של יתר חברי החבורה), ג'קסון משלב ביניהם. שוב ג'קסון מתקן אי-איזון גדול מאוד (בדינמיות, בהיקף הארועים) שיש בין 2 החלקים. אילולא עשה זאת, זה היה נראה רע מאד בסרט, מה גם שאאז"ן גם בספר ההפרדה אינה מוחלטת ויש קפיצות בין 2 הפתילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה זוכר את פרשת הסוס ברגו בסרט? ארגורן מבקש לשחרר לחופשי סוס; בדרך להלם דיפ תוקפים את השיירה קבוצה של רוכבי זאבים; נערך קרב שבסופו ארגורן נופל מצוק; הניצולים מגיעים להלם דיפ ואאוון נחרדת כשהיא לומדת על מותו של ארגון; הסוס מגלה את ארגורן על שפת הנהר; הסוס נוגע בפניו של ארגורן וארגון המעולף הוזה שארוון מנשקת אותו; ארגון רוכב על הסוס לכוון הלם דיפ, ובדרך רואה את צבא האורוק-האי; ארגון מגיע להלם דיפ ואאוון מאושרת שהוא חי; ארגון מדווח לתאודן על גודלו של הצבא של איזנגארד. כל הקשת הסיפורית הזו היא חידוש של הסרט. הגירוש של אאומר לא קרה בספר. זה לא סתפ פרט. גירוש זה הוא הבסיס לכל הדרמה של הקרב בהלם דיפ, מפני שחסרונם של אאומר ולוחמיו השאיר את המגינים בנחיתות מוחלטת. זו הסיבה שגנדלף יוצא להזעיק את אאומר חזרה, ודורש מארגורן לדאוג שהלם דיפ לא תפול עד לשחר בעוד... שכחתי כמה ימים. בסופו של דבר כאשר שער המצודה נפרץ, מגיע השחר, ארגון מזמין את ת'אודן לרכב איתו לקרב האחרון, ובדיוק אז מופיעים גנדף ואאומר בראש הצבא ומצילים את המצב. כל השתלשלות עניינים זו לא קיימת בספר. אגב, בנוסף לכל הצרות, בספר העלפים לא באים לעזרת הלם דיפ, ומפקדם הלדיר בנו של אלרונד לא נהרג. אתה יודע מדוע בסרט הגיעו העלפים לעזרת הלם דיפ? מפני שפרמיר החליט בסרט להסגיר את פרודו וסם לידי אביו דנטור (לא בספר כמובן). כתוצאה מכך גלדרייל מתקשרת טלפטית לאלרונד, מסבירה לו שגורל העולם תלוי על "להב של סכין" (את הביטוי הזה אני זוכר), ומפצירה בו לא להשאיר את בני האדם לבדם. בהמשך פרמיר משחרר את פרודו, סם, וסמיגול, אבל רק לאחר שהנזגול תוקפים את פרמיר וחברותו, ופרודו מציע את הטבעת לאחד הנזגול. סם מפיל את פרודו לרצפה, פרמיר יורה חץ בנזגול... וכולי וכולי. גם כל הסיפור הזה אין לו יסוד בספר. כל אלה לא פרטים אלא שינויי עלילה, כתיבה מחדש של הסיפור בדרך אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טולקולוג רציני למהדרין ומעתה אזהר במיוחד מלחלוק עליך בעניני טולקין. יחד עם זאת אודה ולא אבוש, כי כשקראתי את תגובתך הקודמת היה לי הרושם כי שלושת האפיזודות הופיעו בצורה כזו או אחרת גם בספרים (אגב הלמ'ס דיפ נקראת בתרגומה היפה של רות לבנית נקרת הלם). כעת אני מבין שזכרוני הטעה אותי ואני חוזר בי עוד צעד אחד מטענתי. אנסח את עמדת הנסיגה שלי כך: ג'קסון לא הכניס לסרטים שלו שום אידיאולוגיה או תובנה או פרשנות חדשה של העלילה הטולקינאית, שטולקין לא היה יכול לחיות איתה. מובן שכאשר מעבירים את הקוסמולוגיה של טולקין ואפילו לסרט של 9 שעות, דברים ישמטו, דברים יווספו, אבל לא נראה לי שהערך המוסף היחידי של הסרטים לספרות של טולקין הוא בנופים היפהפיים של ניו-זילנד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרגומו העוד יותר יפה של עמנואל לוטם, המקום נקרא ''מצולת הלם''. נכון שיש קטעים ששונו, אבל באופן כללי הסרט מאוד נאמן לספר. לעניות דעתי, הגירוש של אאומר נועד לחסוך את הדמות של ארקנברנד. בספר, היה זה ארקנברנד שבא עם גנדלף ואנשי החבל המערבי לתקוף את האורקים מן האגף, כשתאודן הגיח רכוב מן המצד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני סומך עליכם שאאומר לא גורש בספר, אבל היו שם אלו חילופי דברים בינו לבין תאודן ולשון תולעת והוא יצא/ברח מאדורס עם גדוד הרוכבים שלו בניגוד להוראות המלך. ואאז"ן קודם אראגורן ושומרי היער ולבסוף גנדלף ואאומר מגיעים כדי להציל את מצולת הלם כך שכולם בסוף נפגשים שם. גם אני סבור שהספר מאד נאמן מקור. יכול להיות שזה היה חלק מן התנאים שהעמידו הקרן של טולקין ו/או בניו של טולקין לבמאי ויתכן שהוא פשוט לא רצה להרגיז את חובבי טולקין הרבים מספור. אם אני יכול לתרום משלי להבדלים בין הסרט לספרים, אצל ג'קסון דמויות הנשים מקבלות יותר נפח מאשר בספרים. בספרים, מלבד איאוין, דמויות הנשים די ברקע. גם בעניין זה, אני מניח כי לאור הסכום שמרויחות שחקניות כמו ליב טיילר או קייט בלאנשט, זה היה אוילי לא לנפח את השורות שלהן. מבחינה אמנותית זה גם היה פוגע ומרדד את הסרט להדיר את הנשים ברמה הטולקינאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן, בסרט שמיועד לקהל מעורב (וברגישות הפמיניסטית של היום) אי אפשר להשאיר את דמויות הנשים כל כך מצומצמות. אגב, בספר גם דמותה של גלדריאל היא דמות משמעותית (הרבה יותר משל בן זוגה) והבחירה שלה לא לקחת את הטבעת (על המחיר שנלווה לכך) היא מהותית מבחינת המסרים של הספר והאופן שבו הכוח נתפש כמשחית את האוחז בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בספר היא כל כך רוחנית ומטאפיזית שנוכחותה היא ספק גשמית וספק חלומית. במהלך קריאת הספר אני התקשתי להפריד בינה לבין ארוון בת השחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובטח אפשר לומר משהו על הסמליות בזה שהדמות היחידה שהצליחה לעמוד בפני הפיתוי של הטבעת היא אישה. בספר וגם בסרט (באחת הסצינות הטובות שבו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי סם היה ה"אישה" של פרודו (בהתייחס לכל בדיחות העומואים שמפריחים עליהם)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברנו על גלדריאל. הפרשנות שהבאת דומה לפרשנות המקבילה על דוד ויהונתן. שתיהן מן הסתם נכונות באותה מידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לך שאני לא מאמין בתירוץ של העומואים. ראיתי באיזה מקום קטע חביב. הציגו תמונות מן הסדרה "משחקי הכס" ובועות דיבור כמו בקומיקס. שם ג'ון שלג אומר: אני שמח שאתה פה איתי, סאם. וסאמוול טארלי שעונה לו בתשובה: גם אני אוהב אותך אדון פרודו... ציינת שהאישיות היחידה שהצליחה להתגבר על פיתוי הטבעת - היתה אישה. ולכן הזכרתי את סמויז גמג'י שגם הוא התגבר על פיתוי הטבעת. היא היתה ברשותו והוא החזיר אותה לפרודו מרצונו החופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כל הכבוד לטולקין קשישא - לא רק שהאדיר את מתינות הדעת הנשית, אלא אף בשם השיוויוניות שם כנגדה גם גבר שגבר על יצרו. ודוק: סאם החזיר את הטבעת מתוך שחשב שהוא קטן וחלש מכדי לשאת אותה, ולעומת זאת גלדריאל דחתה את הטבעת מתוך שידעה כמה חזקה היא וכמה חזקה עוד יותר הטבעת יכולה להפוך אותה. היפוך מעניין (ואולי אפילו אירוני) של חלוקת התפקידים השמרנית הנפוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון מה שאתה כותב. אבל טולקין כותב עוד כמה סיבות למה סאם החזיר את הטבעת. ביניהן - האהבה לאדונו. גלדריאל לא דחתה את הטבעת כי ידעה כמה חזקה הטבעת יכולה להפוך אותה, אלא כי היא אוהבת את עצמה. ''אתמעט ואלך מערבה ואוסיף להיות גלדריאל''. נמאס לה להיות גדולה וגולה בארץ התיכונה. היא רצתה לעבור מערבה. וגם הפיקה לקחים אותן פעמים בעברה שבהן ניסתה לגדול ולחזק את עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שפרודו העמיד את גם גנדלף בדיוק באותו נסיון (לפרודו מגיעה כאפה). גנדלף הוא מאיה, ואם היה מסכים לקבל את הטבעת מפרודו, היה באמת מגיע לליגה של סאאורון. גלדריאל לעומת זאת, קשה לדעת מה היה עולה בגורלה. סאם עמד בנסיון קשה הרבה יותר, מפני שנשא כבר את הטבעת והיה צריך לוותר עליה. הנקודה היא לא כוח, אלא כוחנות. ככל שיצור אנוכי, כוחני, שאפתן יותר, כך הוא חשוף יותר להשפעת הטבעת. זו הסיבה שההוביטים עמידים באופן יחסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם טום בומבדיל, אם כי ניתן לטעון שהוא לא באמת חשוף לכוח המשחית שלה והוא פשוט עובר לידו בלי להשפיע. מישהו חוץ ממני מכיר את הפרודיה Bored of the Rings? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שגם בומבדיל לא מחפש לו שררה ושלטון. בניגוד לסרומן שמלכתחילה היה נישא ומתנשא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר עצמו הנשים די ברקע כי רוב העלילה היא מסעות (כהבחנתו המצוינת של קווין סמית') וקרבות. וכפי שאומר אאומר לאאווין (בסרט, לצד פתח הנקרה על ההר הרדוף, בדימהולט): המלחמה היא מחוזם של הגברים. יכול להיות שהסרטים היו כל כך נאמנים למקור בגלל תנאים שהציבו לו בעלי הזכויות, יכול להיות שזה בגלל ההערצה של ג'קסון עצמו לעלילה. ההוביט למשל, כל כך לא נאמן למקור, הדמויות קצת לא מתאימות לדמויות שהציגו בשר הטבעות, ובאופן כללי השינויים והעיוותים עיצבנו מאוד את כריסטופר טולקין (הבן של) שהגיש תביעה לבטל את הפקת הסרטים). אני מודה ומתוודה שגם אני התרגזתי, ולמרות זאת צפיתי בשני הסרטים. ניחוש שלי: ג'קסון עשה עבודה כל כך מצוינת בטרילוגיה של שר הטבעות. הוא שבר שיאים ויצר הד עצום. עכשיו הוא מלא מעצמו. יש ציפיות שהוא צריך למלא, ולכן הוא התאמץ יותר מדי לפתח ולמרוח את העלילה הפשוטה של ההוביט. יכול להיות שהוא היה מצליח למלא טרילוגיה גם בלי כל התוספות שהוא המציא, אבל כשאני נזכר בסצינה המרוחה והמרדימה עם הדרקון בסרט השני (40 דקות מיותרות!), אולי אני טועה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |