 |
רעי כאח לי, אנא קרא שנית את דברי ההבל ב-תגובה 640329 ושקול שנית אם כדאי ל"הסתתר" מאחרי עמדותיו של הפונז.
באשר לאי השתכנעותך אני מקבל אותה בהכנעה. הגישה הבסיסית שלי היא כי העובדות הנמסרות ע"י דוברי צה"ל והחמאס הן דיסאינפורמציה עד שיוכח ההיפך. מה שנותר למי שאינו רוצה להסתמך על הנאראטיבים המדובררים הללו הוא להסתמך על הניחושים הסבירים ביותר. זה אכן הופך את השערותי לספקולטיביים ביותר ואין לי אלא להסתפק ב"ימים יגידו". במקרה הרע ביותר אוכל לומר שלא יצאתי מומחה פחות מן המומחה הבכור הבא: "חמאס, בניגוד לשקריו, ספג מכה צבאית ניצחת, שממנה הוא מתקשה להשתקם. נכון שמערכת המנהרות שטווה מסייעת לו להתחזק, אך עבודה מצרית משתפרת הופכת זאת לקשה יותר ויותר." – גיא בכור, הטעויות של אויבי ישראל, מדור הדעות של "ידיעות אחרונות", 10 במאי 2009 (עופרת יצוקה).
יש כמה נקודות שאני רוצה בכל זאת להציג:
א. בינתיים מצאתי את המעיין ממנו שואב רוה"מ את המידע שלו: http://www.terrorism-info.org.il/en/article/20708
אתה מוזמן לעיין ולהתרשם בעצמך. אם היחס 46:54 בין בלתי מעורבים למעורבים קביל עליך בנסיבות הנתונות, אני חולק עליך.
ב. אני מזכיר לך כי 4 הנערים שחוסלו ע"י מסוק קרב בחוף העיר עזה היו נחשבים כלוחמי חמאס ע"י כל המומחים הישראליים אלמלא נכחו במקום במקרה צלמים זרים.
ג. אני שוב משער כי הלחימה בצוק איתן היתה שונה לגמרי ממה שהיה בעופרת יצוקה. חמאס שגה כאן שגיאה קרדינלית ביחס המשאבים שהשקיע במנהרות שלו. בגלל ההצלחה הצה"לית באיטום הגבול, חמאס השקיע מעל ומעבר בפרוייקט הזה שנועד לאפשר ללוחמיו גישה והפתעה של לוחמי צה"ל מעבר לגבול (הריגה ועדיף חטיפה של לוחמים ישראלים. אפשר גם לומר כי ארגונים ממוסדים ובפרט צבאיים נוטים להתרכז במה שהם כבר יודעים לעשות ממילא). נתניהו ויעלון איתרו כאן נקודת תורפה משמעותית. בהיות אורך המנהרות מוגבל לק"מ בודדים ועוד סיבות, מנהרות אלו מתחילות ברצועות ההקף הצרות המפרידות בין השטח הבנוי בצפיפות לבין הגבול. חמאס, התבצר התחפר והתכונן בעומק השטח הבנוי ולא באיזורי הספר הללו. בכך שנתניהו\\יעלון ניצלו את ההיסטריה בעורף הישראלי כדי לסמן לצה"ל מטרה איסטרטגית של השמדת המנהרות, הם העניקו לצה"ל מרחב פעולה בו היוזמה בידו וחמאס, אם הוא רוצה לפגוע בו, נאלץ לצאת אליו ולא לחכות במקומות שבוצרו מראש. במילים אחרות למפקדי צה"ל היה חופש רב מאד בבחירת נקודת המגע עם האוייב. צה"ל ככל הנראה הצליח להתברבר גם בתנאים המשופרים האלו (הוא לא היה מאורגן נכון להשמדת המנהרות, טעה בהערכת הזמנים והפעולה ארכה הרבה מעל המתוכנן והסביר), אבל עדיין מה שראינו על הקרקע היו תגרות גישוש קלות בין הצבאות שהיו מלוות באש ארטילרית כבדה מאד מצד צה"ל. בתנאים אלו לדבר על אלף לוחמים הרוגים זה מופרך מעיקרו.
ד. דוברי צה"ל מן הסתם יטענו שמסת ההרוגים היא תוצאת הכתישה האוירית. מי שרוצה להאמין בכך, רשאי להתעלם מן העובדה ששום תקיפה אוירית בשומקום עד עכשיו לא הצליחה להשיג פגיעות מסיביות במסות של לוחמים מאומנים. הוא רשאי להאמין בכך בדיוק כפי שהוא רשאי להאמין כי לחמאס יש אלפי אתרי שיגור רקטות שחה"א פגע בהם.
ה. לסיכום, אני רוצה להעיר כי החמאס בודאי ניצח בסבב הנוכחי. לו הייתי פלשתינאי, לא הייתי מתבסם מכך. החמאס ניצח פשוט משום שהוא לא יכול להפסיד. ל-1,880,000 העזתים מותם של אלפיים נפשות בפרט שחלק בלתי פרופורציוני מהם הם זכרים בגיל הפריון, אינו אלא רווח נקי של 2000 פיות אוכלים ונושמי חמצן. חברה שהגיעה למצב בו העלמותם של חלקים נכבדים מתוכה הוא כמעט אך ורק רווח נקי לנשארים, מן הדין שתשאל את עצמה, איך הגיעה לכך. כאשר חברה שלמה מתפארת בכך שהיא מעדיפה את המוות על פני החיים, קשה להבין מה היא חוגגת כל כך את שרידתה סבב נוסף של מוות והרס.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש