|
||||
|
||||
לשקר: "הכלב אכל לי את המחברת", "זה לא מה שאת חושבת", "לא עניתי לסלולרי כי הייתי בפגישה", "נגמרה לי הבטריה". להעיד עדות שקר: "הוא אנס אותי", "ראיתי אותו מניף גרזן ומוריד אותו על המנוח", "ראיתי במו עיני את הנאשם מעביר מזוודה ובה כסף לנאשמת, ולאחר מכן הוא קיבל אישור לבנות את הפרוייקט". כמובן - כשכל הנ"ל לא נכונים, וכתוצאה מכך הברנש/ית הולכ/ת לכלא. |
|
||||
|
||||
באמת לא הצלחתי להבין. שניהם - "הכלב אכל לי את המחברת" וגם "הוא אנס אותי" - מדווחים על אירוע שהתקיים או שלא התקיים. בהנחה שהמדווח יודע אם האירוע התקיים או לא, אז הוא משקר (או מעיד שקר) במקרה שהאירוע לא התקיים ולהפך. אולי את מקשרת את ההבדל לחומרת האירוע המדווח, או לסיטואציה שבה נמסר הדיווח (בית משפט, בוררות, תלמיד למורה וכו) נגיד שהשופט שואל את הנאשם ברשלנות פושעת "אז מדוע לא התקשרת למשטרה?" והנאשם עונה "כי נגמרה לי הבטריה", הוא משקר או מעיד שקר? |
|
||||
|
||||
עדות שקר = בבית משפט. ברעך = להעיד על מישהו אחר. ואגב, גם "לא תגנוב", הכוונה היא לא "לא תפרוץ לבתים" / "לא תכייס" / "לא תפלח" / "לא תחמוס". לפחות על פי הפרשנות היהודית המסורתית. |
|
||||
|
||||
לגבי השימוש היהודי המסורתי, אני לא יודע. בעברית העכשווית, נדמה לי, שבדבריך את מעידה על בילבול. אני חושב שאפשר להעיד (שקר או אמת) לא רק בפני בית משפט. המחיר אינו מעיד על טיב המוצר וגם הנחתום איננו מעיד על עיסתו. אבל הבד"ץ מעיד על כשרותו. |
|
||||
|
||||
הניטפוק של נועה היה בהקשר לעשרת הדיברות. בפרט, היא התייחסה לטענה של פונז כי הדוסים בעצם דורשים ממנה לשקר. מכאן שהשימוש הרלוונטי לענייננו הוא אך ורק הפירוש היהודי המסורתי לעשרת הדיברות, ולא השימוש המושאל בביטוי (הן במקורות היהודיים והם בלשון ימינו). |
|
||||
|
||||
פעם ראשונה שאומרים לי שהאיסור על עדות שקר בעשרת הדברות מתייחס לשקר יומיומי. תמיד כשחינכו אותי לא לשקר, אמרו לי את הפסוק ''מדבר שקר תרחק''. |
|
||||
|
||||
צודק. נראה שהוצאתי את ניטפוקה מהקשרו. (האמת שנראה לי מוזר לחשוב שבקודקס העיקרי של העם היהודי לא כתוב שאסור לשקר, אלא רק לא בפני שופט) |
|
||||
|
||||
כי הקודקס העיקרי של העם היהודי משתדל לא לגזור גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. |
|
||||
|
||||
אני באמת לא יודע, אבל זה לא משכנע. את הקודקס של מה אסור/מותר לא קובעים לפי יכולת הציבור לעמוד בה. אולי זה נכון לגבי תקנות מעשיות. הרי גם ב-"לא תנאף", "לא תחמוד" הציבור מתקשה לעמוד ואפילו את "לא תעיד שקר" בבית המשפט הוא מפר. אני חושב שעשרת הדברות לא מכוונות להיות הוראות (חוק פלילי) לממלכה - בבחינת "אם אדם עושה X, צריך להרוג/להעניש אותו". זה ספר הפעלה לבנאדם - "עשה", "על תעשה". ואם אתה לא יכול... תתחזק. |
|
||||
|
||||
אה, למעשה כן. שזו הסיבה למה מוחמד אסר על חזיר אבל התיר לאכול גמל. עשרת הדיברות, צר לי לאכזב אותך, מיוחדות בזה שיש עליהן עונש מוות. משום כך את ה"לא תגנוב", פירשו "בגונב נפשות הכתוב מדבר". ___________________ כי על גניבת אנשים ומכירתם יש עונש מוות (לתשומת ליבו של אביר הקרנפים), אבל על גניבה - לא. |
|
||||
|
||||
לא תחמוד בית רעך? |
|
||||
|
||||
אני נאלץ להאמין לך. וזה לא רק מאוד מאכזב אלא גם מאוד מפתיע. כי בעצם את אומרת שעשרת הדברות אדישות (לא מותר ולא אסור) לגבי גנבת ארנק, או שהן אומרות שגונב ארנק דינו מוות. שתי האפשרויות נראות לי פרשנות קיצונית של הכתוב. אני תוהה אם היה פעם משטר (לא איזו כת טליבאן כזו) שהוציא להורג חמדנים, נואפים, גנבים, מעידי שקר וכאלו שלא כיבדו את הוריהם. |
|
||||
|
||||
לא כל דבר בעשרת הדיברות זה מוות. בעשרת הדברות יש חמישה שנחשבים "בין אדם למקום": 1. אנוכי ה'. ידיעת האלוהים. על אי הידיעה עצמה אין עונש מות. 2. לא תעשה לך פסל וכו'. עבודה זרה - על זה יש עונש מות. 3. לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא. שבועת שקר בשם ה' - אין עונש מוות. 4. כבד את אביך ואת אימך. כיבוד הורים1 - אין עונש מוות. 5. זכור/שמור את יום השבת לקדשו. שבת - עונש מוות. וחמשת הדיברות שבין אדם לחברו: 6. לא תרצח - עונש מוות. 7. לא תנאף - עונש מוות. 8. לא תגנוב - עונש מוות. 9. לא תענה ברעך עד שקר - תלוי. אם העיד כדי שיקבל עונש מוות - נידון למוות. אם העיד כדי שיקבל מלקות או קנס - מקבל בעצמו את המלקות/קנס (הגדרה של עדים זוממים). 10. לא תחמוד. זה נחשב לאו שאין בו מעשה וכמובן שאין עליו עונש מוות. אז מתוך עשרה דיברות, יש חמש וחצי שיש עליהן עונש מוות. היו הרבה משטרים שהוציאו להורג נואפים. ___________ 1 נחשב כמצוה שבין אדם למקום שכשם שמכבדים את ההורים על שהביאו אותנו לעולם ודואגים לצרכינו, כך כבוד האלוהים שיצר את כולנו ונותן לנו את כל מה שיש לנו. |
|
||||
|
||||
4. יח כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. יט וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ. כ וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא. כא וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל-יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. |
|
||||
|
||||
גם אני יכול להביא דוגמה אחרת - ומכה אביו ואמו מות יומת. ויש גם ומקלל אביו ואמו מות יומת. יש הבדל בין אדם שלא מכבד את ההורים שלו לבין אחד שמכה אותם ומקלל אותם. בן סורר ומורה זה לא סתם אחד שלא מכבד את ההורים שלו, זה אחד שגונב כדי לזלול ולסבוא. זה בן בגיל מאוד מסוים. עם מאפיינים מאוד מסויימים. ההסתייגויות הכי בולטות לעניין "כיבוד אב ואם": 1. כיבוד אב ואם נוהג בכל גיל. מה שאין כן בבן סורר ומורה. 2. לא מדובר בזה שאמרו לו להדליק את הנר ולא שמע אליהם. |
|
||||
|
||||
עשרת הדיברות הן בסך הכל הדיברות הראשונות. הנוצרים פשוט עצרו אחרי 10 ולא המשיכו לקרוא הלאה. כמובן. כל התרבות המערבית, רוב ההיסטוריה. והתרבויות המזרח-תיכוניות. * ניאוף: אנחנו מוקפים במדינות שמתירות, גם היום, לבעל-הנבגד לקחת את נקמתו באשתו ובמאהבה וזה לא יחשב רצח. כך זה היה גם ביפן, אגב. האינקה והאצטקים היו סוקלים נואפים. גם במדינות המערב ניאוף היה יכול להסתיים בעונש מוות * כיבוד הורים: החוק התורני מציין מפורשות עונש מוות על אי-כיבוד הורים, אם כי התושב"ע מסייגת את זה חזק. * גניבה: רוב התרבויות באירופה נהגו להוציא להורג על גניבות פעוטות, עד המאה ה-19, לערך. ודווקא החוק התורני, שמחייב לשלם פי 2 מערך הגניבה, ופי 4 ו-5 במקרה של גניבת צאן ובקר, מתקדם והומני יותר. * עדות שקר: כנ"ל. באנגליה, לפחות, העונש על עדות שקר נע בין גלות, לניקוב / צריבת / עקירת לשון, למוות. |
|
||||
|
||||
על גניבת איש מישראל ומכירתו יש עונש מוות. שכחת לסייג... |
|
||||
|
||||
הזכרתי את זה קודם. |
|
||||
|
||||
הזכרת "איש". לא הזכרת "איש מישראל". צירפת לזה הערה ממוענת אלי בנוגע לגניבת "איש" סתם ולמכירתו. הערה שאני מבין שמתייחסת לכך שציינתי שכאדם שמאמין בתנ"ך אני לא מתנגד לעבדות. אז הבאת לי פסוק מהתנ"ך שכביכול מתנגד לעבדות? |
|
||||
|
||||
הקודקס העיקרי הוא רק עשרת הדיברות או שאתה מתכוון לתורה? כי בתורה כתוב במקום אחר שאסור לשקר - "מדבר שקר תרחק" (שמות כ"ג ז'). וכן - "מוצא שפתיך תשמור" (דברים כ"ג כ"ד). |
|
||||
|
||||
צודקת. 6 הדברות האחרונות ניתנות לקטלוג כ"עבירות פליליות", לא סתם עבירות של התנהגות לא הגונה (שאין עליהן סנקציה משפטית בדרך כלל). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |