בתשובה לנועה ו, 26/08/14 15:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל העניין הזה דומה לביקורת המקרא. האנשים באותה תקופה סיפרו לנו מה שהם ראו בעיניהם וחוו על בשרם. אחרי אלפיים שנה באים אנשים ומנסים לפרש שהכל שטויות וזה בעצם משהו אחר. אין שום ראיה שאותו מרצה צדק. מי קבע שזה חג חיצוני? בבית המקדש היו מדליקים נרות כל יום. לא רק במועד האחרון להבאת מס-שמן (מה המקור לאותו מס שמן ולמועד?). את התרומות לבית המקדש היה נהוג שמביאים בשלושת הרגלים. מס-מחצית השקל - בניסן. עצי המערכה - בתשרי. ביכורים, עומר וכו' - בשבועות. ואין שום סיבה שמקום ציבורי שמתנהל לפי תקציב, יבזבז שמן רק בגלל העובדה הטכנית שהיום הגיעה אספקה. אותו דבר לגבי בית משפחה. ואף אחד לא טען שהסופגניה המודרנית שלנו היא מורשת מימי המכבים. דיברו על לביבות ומאכלים שיש בהם שמן בגלל שהנס נעשה בשמן. היום הסופגניה הפכה לסמל של חנוכה יותר מהתחזקותו הרוחנית של העם והפסקת ההתיוונות וההתבוללות. עניין הברכה הוא עניין אחר לגמרי, כמו עוד מצוות דרבנן שבעקיפן אנחנו מצווים מהתורה לקיים. לא משתמשים בהם. את הנרות היו מדליקים בחלון או מחוץ לדלת. ככה שרוב הסיכויים שממילא לא היה אפשר להשתמש בהם. האיסור היה לקחת נרות שכבר דולקים ולהכניס פנימה כדי להשתמש בהם לחמש דקות. כך היו צריכים להוסיף נרות אחרים כדי לא להשתמש בנרות החנוכה. ואם נרות החנוכה הוסיפו עוד קצת אור למרות שהדליקו נרות אחרים, זה לא סוף העולם. הבאתי לך את המקור הקדום ביותר למחולות בכרמים (סוף ספר שופטים) והראיתי לך שמנהג המחולות בכרמים היה קיים שנים רבות לפני שנוצר קשר בינו לבין נישואין (מימים ימימה). המקור המאוחר יותר מתאר תמונת מצב קיימת, בלי להכנס לגורמים, סיבות והיווצרות היסטורית. איך המקור המאוחר מפריך את זה, ואיך זה מפריך את מה שכתבתי בזו הלשון: גם ביום הכיפורים, לאחר צאתו של הכהן הגדול בשלום מקודש הקודשים, היו יוצאות העלמות לחול בכרמים. אז אולי יום הכיפורים הוא חג האהבה? שמא אל האויר אני מדבר? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |