בתשובה להפונז, 24/08/14 10:26
על המעמד 639692
נועה ו • בתשובה להפונז יום א', 24/8/2014, 14:07
זה נורא תלוי תנאים וגורמים נוספים.
אני לא בקיאה בקורותיהם של כל המיעוטים האלה אבל אלה שאני כן מתמצאת בהם:
* חלקם היגרו לארה"ב בתקופות שהיה מאוד מקובל שהאשה נשארת בבית לגדל את הילדים. או (במקרה הפחות טוב) עובדים בסווטשופ בבית. הילד נמצא ליד אמא שלו, עם עוד כמה גירויים, ומצבו, גם בעוני, טוב בהרבה משל הילד שמבלה 12 שעות ויותר בלול, מדי יום. או מתרבויות שבהן עדיין מקובל שרק הגבר מפרנס והאשה נשארת לגדל את הילדים.
* חלקם הגיעו משפחות שלמות. אם אבא ואמא יוצאים לעבוד - סבתא נשארת להשגיח על הילדים.
* לדחוף את הילדים להצליח ולהצטיין, ובכן, את זה אפשר לעשות כשאבא ואמא לא עובדים שניהם. אפילו מוריס רוזנפלד שעבד בתור גהץ וקונן על זה שהוא לא רואה את בנו ער, רק הוא עבד. אשתו היתה עם הילד כל היום‏1.
* החברה בארץ, ובכן - מי שנראה פחות-או-יותר כמו קבוצת הרוב (וגם כמו קבוצת המיעוט הגדולה, בסופו של דבר, אנחנו מאוד דומים), יכול להטמע. אני משערת שלילדי תורכים או רומנים לא היתה בעיה.
ילדי גנאים ואריתראים אוטומטית יתפסו כראויים לעבודות דחק. ובסופו של דבר, עורכי דין יש בארץ די והותר. וגם אם יוולדו בארץ יחשבו תמיד זרים (דבר דומה קורה לאתיופים, והם עוד נחשבים "משלנו"). וזה לא בהכרח ככה אצל האמריקאים.

‏1 שיר יפה. ועצוב. ואקטואלי, למרבה הצער.
רק שאני חושבת שזה צריך להיות בסוף,
"יבוא היום, תיעור, בני,
ולא אהיה יותר!"
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות