בתשובה לאביר הקרנפים, 18/08/14 22:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אני לא חושב שהדיון באנקדוטות מימי התנ"ך יוביל לאיזשהו מקום. יש יותר מדי מקום לפרשנות ואנכרוניזם - אמות המידה של היום לא חלו בזמן ההוא. חורבן בית שני הוא סמל לאומי מוסכם לאסון שמביאה הקנאות - לכן השתמשתי בו, כסמל. מי שרוצה שלום/בטחון ליהודים, איננו קנא. מי שלא יכול להתפשר, ושרוצה את "כל" ארץ ישראל, הוא קנא. כי אם הוא יקבל אותה עד הירדן, הוא ירצה - מאותם נימוקים - להרחיב אותה עד הפרת. מי שחושב שההיסטוריה שלנו והתורה שלנו מחייבת את כולם ולא יכול להבין שלאחרים יש היסטוריה ותורה אחרת - הוא קנא. לדוגמה: אנשי החמאס ואנשי הבית היהודי קנאים, כי הם לא יכולים להסתפק בפחות מכל פלסטינה-א"י. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה לא הוגן כשאתה מציב את אנשי הבית היהודי באותו מקום של אנשי החמאס. אני למשל, אחד שלא היה מצביע לבית היהודי כי הם לא ימנים מספיק לטעמי. אבל הייתי תומך במסירת שטחים ושחרור מחבלים אם זה היה מביא לנו שלום אמיתי ויציב. בשונה מאנשי החמאס שמחפשים רק מלחמה, אנשי הבית היהודי באים מתוך הבנה רבת שנים שאי אפשר לסמוך על "הצד השני" שאמון על דרך הטרור ואף פעם לא מכבד הסכמים. אנשים שזוכרים את מפת הדרכים של אש"פ שאומרת שמאבק מזוין לבדו לא יספיק, לכן צריך נגיסות של הסכמים כדי לשפר עמדות לקראת המשך המאבק. אנשים שזוכרים את הראיונות והלגלוגים של בכירי "הצד השני", שמספרים בגאווה שכל תהליך השלום הוא תאקיה שנועדה להרדים אותנו, על מנת לפרק את מדינת ישראל ולהרוג כמה שיותר מאזרחיה היהודים. הקנאות היא לא סתם על הארץ. הקנאות היא על נתינה ללא תמורה. ובאמת, מי הפראייר שנותן ללא תמורה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |