|
||||
|
||||
תאלץ להסביר לי שוב. הנימוק שלי נובע מהרעיון המוסרי, שיזימת פשרה ומו''מ נעלה מוסרית על יזימת אלימות וטרור, כדרך להשגת מטרות. אני תומך בצד שיזם פשרה ומו''מ לכל אורך הזמן. אני לא מתייחס לשום דבר לאומי בקונטקסט הזה, ואני לא מבין את הבעיה. אם בכל זאת להתייחס למהות הקבוצה שהקימה את המדינה בה אני גר, הרי שזה מקובל מאד שקבוצות, המרגישות נרדפות, או סתם לא מסתדרות במדינות קיימות, באות למקום שבו אין כרגע מדינה, ויוצרים שם מבנה מדיני, תוך הסכם עם הריבון. זה היה המצב עם הציונים בהקמתם את מדינת ישראל, ואם אינני טועה, זה היה המצב עם הפוריטנים שהחלו את ארה''ב, ועם המורמונים שיצרו את מדינת יוטה. |
|
||||
|
||||
כרעיון אוניברסלי המוסר שלך לא ברור - האם היה עדיף משא ומתן עם הנאצים, להבדיל, על המדינות שכבשו מאשר פעולה באלימות נגדם ? ועם סדאם חוסיין ? כמו בכל שיפוט, אתה חייב להתייחס לקונטקסט שבו נוצרה הריבונות. ברור שיש מקרים שבהם יש הצדקה לנקיטת אלימות כדי להשיב את הגזלה. לגבי הטיעון השני - המוסר המקובל בתרבות המערבית לא מקבל נישול של מסכן אחד כדי לשפר את מצבו של מסכן אחר. והרצח ואפילו הדחיקה של התושבים המקוריים של ארה"ב (האינדינים) נחשב היום כחטא. ובוודאי השתלטויות אימפריליסטיות כמו של טורקיה או אנגליה ששלטו בזמנו באזור וחילקו את זכויות השלטון ע"פ האינטרסים שלהן על חשבון תושבי הארץ. "זה מקובל מאד" אינו טיעון מוסרי ובמיוחד לגבי דברים שהיו מקובלים עד תום העידן האימפריאליסטי. (אפילו שאני מסכים איתך לחלוטין שבעניין זה מדינות אירופה ואפילו ארה"ב התנהגו, ומתנהגות עדיין, הרבה יותר "גרוע" מאיתנו ע"פ הקריטריונים המוסריים שלהן). |
|
||||
|
||||
דיברתי על יוזמה. תמיד יש לעמוד על הקו הדק, המפריד בין שאיפה לשלום, לבין פייסנות (במובן של "appeasement"). "זה מקובל מאד" הוא אכן טיעון מוסרי, שכן אכיפת חוקי המוסר על גוף ספציפי, בעוד מתירים את הרסן מכל השאר, ללא הסבר מספק, הינו דבר בלתי מוסרי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |