 |
אוירת הרקבון, הגויעה, הקמילה העולה מכל שורה ושורה, כמעט?
בִּנְעוּרַי שָׁמַעְתִּי אֵלֶּה הַקּוֹלוֹת, רָאִיתִי הָעוֹבְדִים הָאִלְּמִים הַלָּלוּ; מִצְחוֹתָם הַקְּמוּטִים, עֵינֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת וּפְנֵיהֶם הַחִוְּרִים – כְּמוֹ רַחֲמִים שָׁאָלוּ. כָּל-קֶמֶט וּמֶבָּט לִי דוּמָם הִבִּיעַ רְגָשׁוֹת נֶחְנָקוּ, נִיצוֹצוֹת שֶׁכָּבוּ; כָּל-קֶמֶט וּמֶבָּט מוֹרָשַׁי הֵנִיעַ, וַיְסַלֵּד לְבָבִי וּקְרָבַי נִצְרָבוּ. אַךְ מִדֵּי אֶזְכְּרָה אֶת-קוֹלָם, הָהּ קוֹלָם הַבּוֹכֶה בַלֵּילוֹת כְּאֶנְקַת חֲלָלִים, יְשַׁוַּע לְבָבִי: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הַכֹּחוֹת הָאֵלֶּה עַל-מָה הֵמָּה כָלִים?
_____________ לא היצירה פיכס, מה שהיא מעבירה הוא שבית המדרש הוא פיכס.
|
 |