בתשובה לעמית מנדלסון, 31/03/02 21:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עד כמה שאני הבנתי, אביו נשוי לערביה ישראלית. לא הוא עצמו. אני לא יודעת מה לעשות במקרה כזה. ואל תחשוב שאני יושבת פה בשלוות נפש מול מה שאני מציעה. אני רק חושבת שאני לא מוכנה שהטבח הזה יימשך. אם יש דרך אחרת להפסיק את הטבח, מה טוב. אם לא, ומישהו צריך למות, אז שהם ימותו ולא אנחנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שמסייע לטירוריסט, מי שנותן מחסה לטירוריסט, מי שמאכיל טירוריסט, הוא טירוריסט" *מתוך משנת הימין. ** קיבלה יחזוק על ידי ג'ורג' וו בוש. ובטירוריסט כבר ברור איך מטפלים, שולחים אותו לגיהנום בעזרת כל מה שמעביר לשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להיות הסברתי. לעולם. צריך להודיע שישראל מכירה בזכותם של הפלשתינאים לעצמאות בקוי 67 עם תיקוני גבול (חילופי שטחים) מזעריים, ושהיא מתכוונת לסגת מכל השטחים האלה ולסייע לפלשתין, אם יהיה בכך צורך, בתחילת דרכה העצמאית (מצידי, שיוסיפו: כפיצוי על שנות הכיבוש). צריך להתחייב על תשלום פיצויים לפליטים, למרות שאסור לקבל אחריות בלעדית למצבם. אפשר לנסח משהו כללי, שמכיר בטרגדיה האנושית שלהם כתוצאה ממלחמת העצמאות, בלי להצביע על האשמים. צריך לכנס כאן ועידה של אינטלקטואלים שוחרי טוב, אנשי מוסר ופילוסופים מכל העולם ולשכנע אותם בכנות ההצהרה, ורצוי מאד שהקבוצה הזאת תכלול גם מוסלמים, ובפרט ערבים. צריך לחתום על מסמך התחייבות לאנשי הרוח האלה שזה מה שאנחנו עומדים לעשות. צריך להשקיע עשרות, או מאות, מליוני דולר (מחיר כמה ימי לחימה) בקניית פרסומות בטלביזיה ובעיתונות שיבהירו את המהלך. נסיגה חד צדדית מחבל עזה, כצעד שנועד להראות רצון טוב וכהוכחה לרצינות כוונותינו נראית לי סבירה בהחלט. ועידה של ראשי מדינות המערב שתתכנס כאן ותקבל לידיה את כתב ההתחייבות של ישראל נראית לי גם היא רצויה ואפשרית. נציגים מסעודיה יתקבלו בזרועות פתוחות, ויקבלו את הקרדיט על שהעלו את הצעתם - הלא כל כך שונה - בועידת ביירות. אפשר לשלם מס שפתיים שאומר שלחימתם הנחושה של הפלשתינאים, למרות שאנחנו מתעבים את שיטותיהם, מוכיחה כי עצמאותם חשובה להם במידה שאינינו יכולים להתעלם ממנה, למרות זכויותינו שלנו על ארצנו. חשוב לתת להם הרגשה שהם השיגו משהו במלחמה שלהם. במקביל, ישראל צריכה להודיע שעד שהצד השני יקבל הפסקת אש מוחלטת, על כל פלגיו וקבוצותיו, וייכנס איתנו למשא ומתן על יישום התוכנית, אין לנו ברירה אלא לנקוט בשיטות אכזריות, כולל הענשה בחומרה של משפחות המתאבדים. צריך להשקיע עוד כמה מאות מליוני דולרים בהסברה של זה, הסברה שתכלול תמונות זוועה של נפגעי הפיגועים (אם אפשרי לכלול אותם בפרסומות, ואם לא הפרסומות יכללו הפניה לאתרים באינטרנט שבהם יפורסמו התמונות האלה), ותדגיש את סלידתנו ממה שאנחנו נאלצים לעשות. חייבים להעביר את המסר שאנחנו עושים את זה כי לא הצלחנו למצוא אלטרנטיבה, ולכל הסבר כזה לצרף את תמונות הזוועה תוך הדגשה שלא מדובר בנקמה אלא בנסיון הרתעה, ושנחדל ברגע שנוכל. מסעות ההסברה האלה צריכים להיות המאמץ העיקרי של ישראל. צריך למכור אותם באותה אגרסיביות, ומצדי באותן שיטות, שמוכרים בעלות על חדרי מלון בטיים שרינג. היעד העיקרי צריך להיות מדינות אירופה ואולי המדינות הערביות המתונות (אין לי מושג אם זה אפשרי שם), הגלים שזה יעשה כבר יעוררו לבד את ההתעניינות בארה"ב שם מצבנו טוב יותר מלכתחילה. זה הולך לעלות הרבה כסף, אולי מדובר במיליארדים ולא במליונים, אבל גם המלחמה עולה הרבה. השילוב של הלחץ העולמי על עראפאת עם ענישה אכזרית של המשפחות וצעדים צבאיים קשים אחרים, עשוי להביא את התוצאה המיוחלת. כלומר, אני מקווה ככה. את הצעדים האלה אפשר יהיה להחמיר יותר ויותר, אם יהיה צורך, במקביל להמשך מסע ההסברה כולו; מקל וגזר בסגנון הכי פשוט. השאלה היא, כמובן, אם יהיה להצעה כזאת רוב מסיבי בישראל. אני חושב שכן. כלומר, אני מקווה ככה. בטח יש כאן כמה שגיאות לוגיות ונקודות פתוחות, ואני בטוח שקוראי האייל החריפים ימהרו להצביע עליהן. ובכל זאת, אני חושב שאין כאן פגם בסיסי שהופך את כל ההצעה למשהו שאני נורא אתבייש עליו מחר. כלומר, אני מקווה ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו מין ענישה אכזרית למשפחות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אני שרטטתי את התמונה הכללית, ואני משאיר לאחרים, חכמים ממני, את התשובות הפרטניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולי הייתי ציפיה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחכה בסבלנות שתצטרף כתובת דואל לכינוי הייחודי הזה, כדי לשאול את בעליו לפשרו, וזה מה שאני מקבל?! עד כאן. מה פשר הכינוי שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 63325 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, לא ע"י פטנט זול מסוג הקבורה בעור חזיר אלא בדרך דראסטית שתגרום נזק הסברתי ומדיני (אבל איזו דרך פעולה בה אנו נוקטים או שוקלים לנקוט אינה מזיקה באספקטים אלו?). במצב הענינים הנוכחי (שיכול גם להחמיר בהרבה) עם נורמלי וחפץ חיים חייב לנקוט בצעדים ברוטליים ובלבד שיהיו יעילים. הדרך אותה אני מציע יעילה בהרבה מהפתרונות הדרסטיים האחרים המרחפים בחלל האווויר, קרי נקם במשפחות המתאבדים והפעלת טרור נגדי. המערכה בה אנו נמצאים היא התנגשות בין כוחות הרצון הקולקטיביים: הפלסטינים רואים בערעור כח הרצון הישראלי את "מרכז הכובד" האסטרטגי של מלחמתם וסמוכים ובטוחים שיוכלו לגייס מקרבם את הרצון וההקרבה הנדרשים - אלו המתגלמים באותם אינדיבידואלים המוכנים להתאבד על מזבח המאבק הקולקטיבי. פגיעה במשפחות המתאבדים אינה ישימה באופן מיידי ועיקבי כיוון שנדרש זיהוי המתאבד, איתור ביתו, מיפוי נכון של משפחתו ונגישות לכל אלה. יתר על כן המתאבדים פועלים בסביבה שעשויה להיות מחד תומכת מאוד (ופועלת להקהית עוקצם של צעדי הענישה) ומאידך מתנכרת - לא פעם מגויסים המתאבדים משולי החברה או ממשפחות שהוכתמו בשיתוף פעולה (ועל כן אסונן יהיה בסך הכל אסון פרטי).מטרתנו איננה נקמה סתמית כך שהאפקט המצטבר (אולי רק בעוד חצי שנה) יהיה כזה שתצטנן במקצת אקסטזת ההתאבדות. מה שנדרש הוא פעולה מידית (עוד בטרם יבש דם חללינו), הניתנת להפעלה אוטומטית, עם זיקה מובהקת בין הפשע ומעשה הגמול ושתפגע פגיעה כואבת בקולקטיב הפלסטיני. מה שנדרש הוא החלטה של הממשלה על הוצאת תקנת חרום מיוחדת שתהיה בתוקף לחצי שנה. כל עוד לא תבוטל זו בהחלטת ממשלה מיוחדת יגרור כל מעשה רצח של אזרחים ישראלים הוצאה להורג מיידית של מחבלים האסורים בידי ישראל ביחס של 5:1 לקורבנות הרצח. בידינו מאגר (המתחדש ללא הרף) של כמה אלפי מחבלים - מהם רבים שביצעו בעצמם מעשי רצח חמורים. אוכלוסיה זו הינה (כמעט לגמרי) על טהרת הגברים הצעירים שאינם בגדר חפים מפשע. יש בה נציגים מכל שכבות הציבור הפלסטיני, מכל הפלגים והארגונים, מכל המחוזות. רבים מהם מקורבים לראשי הארגונים והמנגנונים הבטחוניים ויש בהם אף גיבורים עממיים. בני משפחותיהם מהווים שדולה חזקה במיוחד בציבור הפלסטיני. אנא דמיינו מה היה מתרחש אילו ביום נורא כמו היום, בעוד קרבינו מתהפכים בהאזנה לרדיו, כבר בשעה 17:00 הייתה מתפרסמת הודעה לקונית על ביצוע החלטת הממשלה מתאריך קודם וכי גופות המחבלים (55? 60? 70? - המספר המדויק הוא בבחינת נעלם) ימסרו בעוד 48 שעות לצלב האדום. בקרב מאות אלפי קרובים, מכרים, שכנים וידידים של האסירים הערביים תתחולל התרוצצות ומחול שדים נוראי. מבחינה פסיכולוגית הונחתה מהלומת בזק לבטנו הרכה של היריב:מופעל מנגנון כמעט דטרמיניסטי על פיו בלחיצת המתאבד על הכפתור 80 אחוז מהקרבנות הם בני עמו שלאוו דווקא חפצים להתאבד איתו. אני מאמין שלא נצטרך להשתמש בשיטה זו יותר משלוש או ארבע פעמים כדי ליצור מאזן אימה אפקטיבי ולהפוך את המתאבדים ושולחיהם לדמויות ארורות בעיני בני עמם. ויתרון חשוב נוסף: ע"י מתן פורקן לצורך המיידי שלנו בנקם אפשר יהיה לשקול בקור רוח ענייני את שאר הצעדים במאבק בטרור - על פי מידת תועלתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Please, stop freebasing. It's really bad for you.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בהחלט שבימים כתיקונם ההצעה אינה חוקית. השאלה היא ראשית לגבי היעילות. בהנחה שכן אזי יצביעו המשפטנים על הדרך לנטרל את בג''ץ - חקיקת בזק, תקנות הגנה לשעת חרום, הפיכת בתי הכלא הצבאיים למחוז שיפוטי אקס-טריטוריאלי. הרי לא חסרים מוחות יצירתיים בתחום המשפט. ניתן לשם שינוי לרתום אותם למשהו השונה מיצירת מקלטי מס כשרים למהדרין. זו בראש וראשונה שאלה של כוח רצון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא להחזיר את גזר דין המוות ולהוציא להורג אחרי פיגוע המוני רק את המחבלים שבתור? זה גם יפתור את בעיית הבג"ץ, לא? אני חושב שזה תיקון טוב גם להצעה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לשולחיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני מציע איננו חטיפה של אזרחים תמימים מחיק משפחותיהם כדי שישמשו כבני ערובה אלא שימוש במאגר העצום של מחבלים שכבר נמצאים בידינו. הצעתך היתה ישימה אילו היינו נוקטים בה החל מאי שם בשנות השמונים באופן שכיום היו בידינו כמה מאות של נידונים למוות (ואף זאת בהנחה מפוקפקת שלא היינו אנוסים להמתיק את דינם או לשחררם בהסדר מדיני זה או אחר). עבור כל אחד מהנידונים הללו היינו נגררים שנים בערכאות שונות שאינספור עורכי דין וארגונים מכל רחבי העולם ממצים את זכות העמידה שלהם. יש לישם מדיניות מרתיעה מהיום למחר פשוטו כמשמעו- אפילו עיכוב של שבוע יכול לעלות בדם רב. רק ע''י עקיפת המערכת המשפטית האזרחית ניתן בכלל לחשוב בכיוונים כאלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |