בתשובה לewilde, 31/03/02 18:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חיסולו של ערפאת אינו בא בחשבון ולו מטעם אחד בלבד: ההבטחה שניתנה לאמריקנים שהוא לא ייפגע פיזית. הייתי מעדיף שבית משפט בינלאומי ישפוט אותו, אולם לנו השעה דוחקת, ולהערכתי יקח זמן עד שקהילייה הבינלאומית תקלוט מה רב חלקו של ערפאת בטרור המתאבדים כשיטה להפעלת לחץ פוליטי שהתפתחה תחת חסותו ברשות הפלסטנית. ואכן מדובר בשיטה: היום קראה הנהגת האינתיפאדה לפגוע במטרות אמריקניות מכיוון שארה"ב מגבה את ישראל. להנהגה זו, המשותפת לרוב האירגונים הפלסטינים, יש משקל רב בקביעת "מדיניות הפיגועים". ערפאת מעודד פגיעה במטרות אמריקניות ע"י ההדגשה בראיונותיו שישראל משתמשת בנשק אמריקני לפגיעה בפלסטינים. ראה ידיעה ב-Ynet: בארה"ב יש כבר מי שמבינים שטרור המתאבדים הפך לשיטה להפעלת לחץ פוליטי שיכולה לגלוש אל מעבר לגבולות ישראל. ראה מאמרו מהיום של פובליציסט הניו יורק טיימס, תומס פרידמן, "שקרים התאבדותיים": אין לי התנגדות שישראל, לאחר שתכלא את ערפאת, תצהיר שהיא מוכנה למסרו למשפט בידי בית דין לאומי. אך לתת לו לשבת באחת ממדינות ערב, ולאפשר לו להפיץ את תעמולתו ולארגן משם את מדיניות טרור המתאבדים אסור בשום אופן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איזה בית משפט בין לאומי ישפוט את חתן פרס נובל לשלום? please... הרעיון לערוך לו משפט פומבי כאן בארץ היה רעיון טוב. אם היו שופטים אותו בחו"ל היה באמת עוד יותר טוב, אבל אני מסרב להאמין שזה יקרה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיסול עראפת יביא למיטוט המשטר בירדן, ולהתקפות טרוריסטיות משם, להכרזת מלחמה (הכרזה שייתכן שלא תמומש בפועל) מצד מצרים וסוריה, שידחפו לכך בזעם הרחוב, ובמקרה הגרוע - למתקפה לא קובנציונלית מצד אירן או\ו עירק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והפחד הגדול שלי הוא שעראפאת יממש את רצונו להיות שאהיד ויתאבד, כשעוזריו מביימים את זה כאילו נורה בידי חיילי צה''ל. תרמית שעבדה כל כך יפה עם יוסוף דורא יכולה לעבוד יפה גם כאן. צריך משקיפים בינלאומיים באזור לשכת עראפאת, ויפה דקה אחת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנין לי הביטחון? ערפאת תואם להפליא את הפרופיל הפסיכולוגי של טיפוס השליט הרצחני והפרנואידי שמתאר אליאס קאנטי בספרו המופלא "ההמון והכוח" (מחקר על סוגי המונים ושליטים). אחד המאפיינים של שליטים אלה הוא תחושת הכוח שמתעצמת אצלם ככל שמתרבים המתים סביבם, הן מקרב אויביהם והן מקרב בני עמם. אפילו היטלר שהתאבד בסופו של דבר, גרם לפני כן לגרמניה להתאבדות עצמית, ולמותם של מאות אלפי גרמנים גם כשכבר היה ברור שהמלחמה אבודה. אצל ערפאת כרגע המצב הפוך, הוא מרגיש מנצח, רוב העולם לצדו ודואג לשלומו (שרון התלונן היום שמנהיגי מדינות צלצלו אליו לברר מה שלום ערפאת ואיש לא טרח להביע צער על מותם של הרוגי הפיגוע בחיפה). מצית הדלקות הסדרתי הזה, הגביה את הלהבות, וכשהן מרקדות סביבו הוא מרגיש במצב הכי טבעי מבחינתו. אז אין ספק שהוא לא יוותר על התענוג. בשבוע שעבר כששרון לא התיר לו לצאת לביירות הוא לא ממש הצטער, "אם אצא לביירות אהיה מלך, אם אשאר בקרב עמי אהיה קיסר," אמר המגלומן הזה. ויש לערפאת עוד סיבה לא להתאבד. במשך שנים הוא זה שמוריד ומעלה ראשי ממשלות בישראל. בארה"ב הפוליטיקה סובבת סביב הכלכלה - "It's the economy, stupid", ואילו בישראל היא סובבת סביב ערפאת - "It's Arafat' stupid". ערפאת כבר רואה בעיני רוחו איך הוא עושה עוד סבוב פרסה מדיני ומפיל את שרון, אויבו משכבר הימים, מכסאו כראש ממשלה. בחיים הוא לא יוותר על התענוג הזה. צריך לכלוא את המגלומן הערמומי והרצחני הזה ולהעמידו לדין על פשעיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Ke'ilu suicide. Something tricky, in fact
Yet why worry, dear Danidin let things flow |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Brilliant. If it were not so tragic, one is almost tempted to say "delicious"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאין הדעה שרצונו של ערפאת להתאבד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא דעה. כמו שכתבתי, זה חשש. במלחמה צריך לקחת בחשבון כל מיני תסריטים אפשריים ולהתכונן להם, זה הכל. הצבת כמה משקיפים לא צריכה להיות בעיה גדולה, ולדעתי יכולה למנוע מאיתנו צרה גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנקש פלסטינאי מתנקש בחיי עראפת (שוב כמובן תוך כדי האשמת ישראל ברצח המנהיג). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיסול ערפאת יביא לביאת המשיח. פירוט: גם אני יכול להצהיר הצהרות בלתי מנומקות. פירוט יתר: מדוע אתה חושב שאיכפת לשליטי ירדן, מצרים, סוריה, איראן או עיראק מה יקרה לערפאת, ומדוע להסתכן במלחמה נגד ישראל אם ערפאת ייהרג? ובהחלט לא הבנתי את הקשר ליציבות המשטר הירדני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמובן לא נא בחשבון מסיבה אחת קטנה נוספת - ממשלת ישראל הנוכחית ממש ממש לא מעוניינת בכך. עד כמה שאני רואה, יש זהות אינטרסים מסוימת בין ממשלת ישראל והמנגנון הקרוי "הרשות הפלשתינית". הרש"פ איננה קיימת כרשות שילטונית. מבחינתנו היא איננה מסוגלת לשלוט על אנשיה הפועלים נגדנו, ומבחינת הפלשתינים זו איננה רשות ריבונית המסוגלת להבטיח לתושבים שרותים כגון בריאות, חינוך, כוחות שיטור ושמירה על הסדר, וכיוצא בזאת. הרי אפילו התנועה של הפלשתינים איננה נשלטת ע"י הרש"פ אלא ע"י ישראל, וכיצד יובטחו כל השאר? עושה רושם שהדבר היחידי אותו מספקת הרשות הוא כסף התומך ברבים מתושבי השטחים. זה חשוב מאוד, אולם לא נראה לי שזה מספיק כדי להגדיר אותה כרשות שלטונית. אלא מה? נוח ללא מעט אנשים ברש"פ להמשיך ולהעמיד פנים כאילו היא גורם אשר עדיין קיים ומשפיע. והם מוצאים בעלי ברית בשפע בצד הישראלי, ולא בכדי. שהרי מכל בחינה מעשית, כבשה כבר ישראל מחדש את השטחים - היא שולטת על תנועתם של שלושה מליון בני אדם, יש לה זכות ווטו על אספקת השרותים החיוניים להם, והיא אפילו מקיימת נוכחות פיזית בשטח, גם אם היא מקפידה לצאת בכל פעם מחדש. ומדוע היא יוצאת בכל פעם מחדש? רק בגלל לחצי אומות המערב? אולי. ואולי גם מהסיבה הפשוטה הבאה - ישראל איננה באמת מעוניינת לקחת על עצמה את חובותיה ככובש, ואיננה מעוניינת לספק שרותים מחדש לשלושה מליון בני אדם. ויותר מכך - ממשלת ישראל איננה מוכנה להכיר בכך שהיא נלחמת בעם שלם, ולשם כך היא -מוכרחה- לשמר את "שלטון" ערפאת והרש"פ. שהרי על מי יוציאו קיטור, את מי יגדפו וינאצו, על מי יטילו אחריות אם לא על הרש"פ, אותו גוף חסר השפעה אשר איננו משמש עוד כמעט לדבר מלבד סמל? שהרי אם הרש"פ איננה עוד והפיגועים יימשכו (והם יימשכו, שהרי "מיטוט" הרשות איננה אלא הגדרה פורמלית), אנו מוצאים את עצמנו נלחמים בעם, ולא ברשות. ואז לא נותר לנו אלא להשמיד או להגלות את כולם, להשליט שוב משטר צבאי על השטחים (שתי אופציות שיחסלו או יצמצמו דרסטית את הטרור נגדנו, אולם ספק אם נוכל לשלם את המחיר - מן הסתם מלחמה אזורית ו\או נפילה למעמד של מדינה מצורעת) או לחלופין לצאת משם ולפנות את ההתנחלויות. לא, אלו הן אופציות אשר ממשלת ישראל הנוכחית איננה מסוגלת להשלים עימן. נראה כי האופציה המועדפת היא עדיין שלטון חסות פלשתינאי המסוגל לשמש כשומר הגבולות שלנו, תוך המשך כיבוש עקיף או מו"מ נצחי מעמדת כוח. וכך אנו מגיעים למחזות אבסורדיים של עשרות אזרחים ישראלים הרוגים, בעוד שתגובת ישראל היא למנוע מערפאת את החמוצים שבפיתה, ואולי, מי יודע, פעולת קומנדו סודית להחלפת המנעול של הדלת ללישכת היושב ראש (זה פחות או יותר מה שדרוש ל"מיטוט" הרשות). כל זאת משום שישראל נזקקת לערפאת. היא נזקקת לאותה אופציית יום הדין של "מיטוט הרשות", אשר היא בעצם האופציה היחידה שנותרה לה לצורכי תעמולת פנים. ברגע שייעלם כולא הברקים הזה, המפלט האחרון של מדיניות הנקמה ונקמת הדם, ישנה אפשרות אמיתית שהציבור ייאלץ את ממשלתו לתת פתרונות מציאותיים או ללכת הביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, ישנה לפחות אפשרות אחת קונקרטית למלחמה כזו, ולמעשים כאשר ננצחה, קרי, זו שנוסחה על ידי יובל רבינוביץ': השתלטות צבאית, דמוקרטיזציה, ויציאה כאשר השלטון שם יתייצב. השלב הראשון יהיה פשוט מאד, במיוחד לאחר סיום גיוס המילואים, השלב השני אמנם יהיה ארוך ומייגע, אבל אין ברירה אחרת, לטווח הארוך, בהעדר מנהיגות ומנגנונים דמוקרטיים תקינים אחרים בגדה המערבית ובעזה. השלב השלישי, דהיינו, הנסיגה, יהיה פשוט מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי בישראל יש את האנרגיות למעין מסע כיבוש פדגוגי שכזה? למי בכלל יש את הרצון? מה שלא עשינו בשלושים שנה נעשה לפתע כך סתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שהיינו צריכים לעשות מלכתחילה. בסוף, זה יהיה הפתרון היחיד. כי עם דיקטטורות תמיד נאלצים להלחם, בעוד עם דמוקרטיות אפשר לקיים שלום ארוך-טווח. גם אם ניסוג בזה הרגע לגבולות 67, נכיר במדינה פלסטינית, ויודע מה, גם נכה על חזנו ונצעק בקול גדול: "חטאנו, אנא סלחו לנו פלסטינים חפים מפשע," ניקח את כל המתנחלים ונעביר אותם לישראל בכוח, איזה עתיד יש לרשות הפלסטינית? המיליציות אותן מיליציות רצחניות, השלטון אותו שלטון מסואב ומושחת, הפאנאטים אותם פאנאטים מטורפים. אפילו אם צבאות ערב העויינים לא ישתמשו במצב בכדי להציב את צבאותיהם על גבולות ישראל עם השטחים, שהם, כידוע, פרוצים יחסית, עדיין ימשיך הטרור, כי החמאס והג'יהאד האיסלמי עדיין רואים כמטרתם את חיסול ישראל, ובסופו של דבר נאלץ לחזור לשם, רק שהפעם הכיבוש מחדש יהיה עם אבידות רבות יותר, ויהיה קשה יותר מבחינה בינ"ל. עדיף לעשות זאת עכשיו, ולגמור עם זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |