בתשובה לברקת, 23/07/14 0:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשערבי ישראלי יוצא להפגנה נגד "מדיניות הממשלה" בזמן מלחמה, מניף את הדגל הפלסטיני ועוטה כאפיה פלסטינית - זו לא "דעה". דעה יש במסגרת חילוקי דעות בעניין שר"פ בבתי חולים ממשלתיים. אנחנו נתונים במאבק אתני בין שני קולקטיבים: יהודים וערבים. כשערבי עוטה על עצמו את סמלי האוייב, המסר שלו ברור: "אני שייך למחנה האוייב". הוא מוציא את עצמו מההקשר של האדם הפרטי, ומצהיר שהוא חלק מקולקטיב לוחם - הופך עצמו לסריאוטיפ של האוייב. כפי שחייל מילואים לובש מדים, וברגע אחד הופך מאזרח פרטי לחייל צה"ל. בקשר למתנגדי המלחמה, כל מה שיש לי לומר הוא שיש תמיד - בכל תחומי החיים - אנשים שאוחזים באמיתות אלטרנטיביות משלהם, טהרנים, קיצוניים, פונדמנטליסטים, מטורללים וטרולים מכל הסוגים. ההבדל בינם ובין הערבים הוא שהערבים לא מטורללים, הם פשוט ערבים. הליך קבלת החלטות איכותי כרוך בדיון רציונלי, שמשתתפים בו אנשים בעלי כישורים רלוונטיים שנושאים גם האחריות לתוצאות. לא ברור לי מה הקשר בין זה ובין הפגנה של השמאל הקיצוני. הפגנה כזאת היא אמצעי לחץ על הממשלה, להטות את מדיניותה לכיוון שמתאים לצרכים הפסיכו-אידאולוגיים של אנשים שהתיחסתי אליהם כבר במספר שמות תואר בפסקה הקודמת. תמיכה בהפגנה כזאת דווקא מפני שהיא עלולה להשפיע, היא טרוף מוחלט: כאילו שאמור להיות קשר בין מה שכדאי לעשות, ובין מה שכמה קיצוניים חשים שראוי לעשות. אם כבר, אפשר לטעון שכדאי לגלות סובלנות להפגנה כזאת מפני שהשפעתה זעירה, וגם מסייעת לנו לשמור על הדימוי הדמוקרטי שלנו. קוראים לזה מחיר הדמוקרטיה. ובאותה הזדמנות, תשתדלי להשמע פחות כמורה שמצטטת מספר אזרחות, רוב הקוראים כבר לא תלמידי בית ספר. אני מתכוון גם לניסוח הזה: "חברה נמדדת גם במרווח הנשימה שלה וביכולת שלה להקיף מגוון אנושי ועדיין להישאר בצלמה." כן, כן, אי אפשר להתנגד לכך, אבל בכנות, בהקשר שלנו את נשמעת כמי שנשפך עליה בקבוק שלם של בושם תקינות פוליטית. אגב, איפה החברה נמדדת? בבית דין של מעלה? הפסקה האחרונה יצאה פוגענית מדי? אם כן, אני מתנצל - לא התכוונתי למתקפה אישית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |