 |
למעשה ההיפך הגמור הוא הנכון. מקובל לחשוב כי החרבת שטח בנוי מסייעת להגנה עליו. במילים אחרות, ברוב המקרים קל יותר לגונן על הריסות וחורבות מאשר על מבנים עומדים (זה קשור לעובדה שמבנים אפשר למוטט רק פעם אחת). שתי הדוגמאות הקלאסיות הזכורות לי הן סטאלינגרד והחרבת מנזר מונטה קסינו (בין נפולי לרומא) ע"י האמריקאים (שני המקרים במלה"ע ה-II). המקרה של מונטה קסינו מורכב מדי וחריג מהרבה בחינות, אבל בסטאלינגרד, החרבת העיר ע"י הארטילריה והמפציצים הגרמניים הפכה אותה לשטח אידיאלי להגנה. בפועל ארמיה גרמנית שלמה נבלמה בתוך העיר ע"י דיביזיה רוסית מדולדלת מאוד. ניסיון שנעשה לתגבר אותה ע"י דיביזיה נוספת הסתיים באסון. השורה הסופית אומרת שבזמן שאותה דיביזיה בלמה את הארמיה של פאולוס במשך חודשים ארוכים, הרוסים ריכזו בחשאי שתי "חזיתות" רעננות משני אגפי החזית. כאשר הכוחות הללו (ומזג האויר) היו מוכנים, הם כתרו את הארמיה הגרמנית. הרוסים אומרים שההריסות של סטאלינגרד היו הסדן שעליו הכה לבסוף הפטיש הרוסי.
פילדמרשל פאולוס, מפקד הארמיה הגרמנית, לא היה הופך לפושע מלחמה בשום תסריט שניתן להעלות על הדעת. אאל"ט הוא היה איש מטה שהפיקוד על ארמיית סטאלינגרד היה התפקיד בשטח הראשון שמלא. אבל חשוב יותר, לאחר שפאולוס נכנע (בניגוד גמור להנחיות ולרמזים של היטלר שציפה ממנו להתאבד), הוא שיתף פעולה עם שוביו וכיהן בתפקיד סרק של מעין יו"ר ועדה של קצינים גרמניים אנטי-פאשיסטיים. במילים אחרות, פאולוס הפך למשת"פ הראשי (לפחות מבחינת דרגתו) של סטלין והסובייטים, ואין שום דרך לתאר שהרוסים היו מסכימים להפקיר אותו. ושוב אאז"ן הוא שוחרר ב-1955 ומת לאחר שנה שנתיים במז' גרמניה.
לכל הדברים האלו כמובן אין שום קשר ואין שום לקח למציאות של ימים אלו. (נדמה לי שיש כאן מקרה נדיר שבו המשפט האחרון הוא מצד אחד נכון ומצד שני אירוני).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש