 |
אני מבין את דבריך. התרבות באמת השתנתה ומדברים על כך הרבה, באיזה אורח מטריאליסטי, היא לובשת את צורתה ההמונית מן הוולגאריות וההמוניות של עידן האינטרנט, אתה גם מצביע על המיסחור ואפשר להוסיף ולציין את התגברות הקצב שנובעת אף הוא מעידן התקשורת הנגישה לכל, ואשר בתורה מקדמת ומביאה ומשלבת את ההמון בתור משתתף עיקרי ובעצם כמעצב של התרבות בספירה הציבורית שכולנו שוחים בתוכה.יוצא שכדי להשתתף או לקיים תרבות גבוהה יותר, צריך להתנתק ואולי אפילו לחפש אותה כאינדיבידואל. הימים שאתה מתאר ואשר נראים תמימים כל כך במבט לאחור, כנראה כבר לא ישובו, ומצד שני, אותה תרבות המונית בת ימינו עצמה, מעמידה ומנגישה שפע אינטלקטואלי וגם תרבותי שלא היה קיים בשום זמן אחר, וכל מה שנדרש הוא שתתגבשנה אותן מסגרות אשר תאפשרנה לקיים קהילות סנוביסטיות, כמו איים בזרם, של תרבות או של תחומי עניין. כלומר יש עצה לדור אם יחפש.
מלבד המזג האישי של נבחרי הציבור, אני מניח שלכך התכוונת כשציינת את מירי רגב ואת דני דנון, אינני בטוח שנבחרי הציבור צריכים להיות דמויות מופת או דמויות לחיקוי. למרות שאפשר להבין את הציפייה למידות ייצוגיות מקרב חברי הפרלמנט שהוא ככלות הכל גם מוסד ייצוגי. גם אינני בטוח שנבחרי הציבור צריכים להיות מלומדים, לא רק משום שסלקציה באשר היא- נוגדת את עצם הרעיון הדמוקרטי, אלא שלבית הפרלמנט דרושים אנשי מעשה. הפרלמנט אינו אקדמיה שדורש בעיוני, אלא מוסד מעשי אשר דורש בתחום החקיקה והביצוע. אנשי מעשה כאלה עשויים להימצא מקרב כל שכבות הציבור.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש