בתשובה למ. ישראל, 01/07/14 8:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שהציטוט הזה גם יוצא מהקשרו הספרותי - הפסקה המלאה בשיר היא: "וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן – וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!" כמו שאני הקטן1 מבין את השיר, הוא דוקא טוען נגד היציאה לנקמה - בשורה הראשונה. ובשורה השנייה הוא מסביר - שממילא, שום מעשה, של אדם או של מלאך רשע, אפילו לא של השטן, לא יהווה נקמה ראויה על עוול שכזה, ולכן מראש יש לוותר על הצורך בנקמה. צורה נוספת של הסתכלות על הציטוט המוכר לעיל, היא שמי שאמור לנקום את העוול הוא אלוהים (או יישות אחרת מפקודיו), וודאי לא מעשי אנוש. בקיצור, להביא את הציטוט הזה כהצדקה לנקמה של ראש הממשלה נראה לי החטאה רטורית. בענייני הפעולה מהבטן או מהראש, אני נוטה להסכים עם מה שאמרת, אבל מזכיר שלפעמים הראש יכול להשתמש במצבים שדורשים פעולה מהבטן, בין השאר כי הם יוצרים אוירה ציבורית בארץ ובעולם שעשויה להצדיק/להקל על פעולות מסוימות שלא היו מתאפשרות בסיטואציות אחרות. 1 פשוט אין לי תואר בספרות, אז אני מתנצל מראש למען הגילוי הנאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שעל פניו, זו הוצאה מהקשר, כי בעוד שביבי מתכוון שתהיה נקמה, ביאליק אומר שאין בעולם נקמה מתאימה לגודל הזוועה. אבל במבט שני, כל השיר כתוב בכעס נורא, והסגנון הוא בעצם סרקסטי, כלומר המלים אומרות את ההפך ממה שביאליק מרגיש. הרי הוא גם אומר "הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט/ עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב" , ולא נראה לי שהוא באמת מתכוון לזה... אגב, גם אלה שאומרים "השם יקום דמם" מתכוונים הרבה פעמים לנקמה אנושית, למרות העברת האחריות בעניין לאלוהים, כביכול. 1 זה בסדר, גם לי אין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה יפה. נראה לי שביאליק מדלג בין הצדדים - הישיר והסרקסטי, ובזה בעצם טוען כל משפט בדו-משמעות כאן, או מצליח להיות רב משמעי למרות הטקסט החד. והרי זה אחד היתרונות של משוררים על פני פוליטיקאים, הלא כן? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |