 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמנם נכנסנו לחייך כדי כך שאנו עולים במחשבתך מדי בוקר? עוד אתה מתעבני, מצאתי בדבריו של השפוי משמאל את המשפט הבא: "דרך השלום היא בשבילנו אמונה ותיאולוגיה" שוב, "דרך השלום היא תיאולוגיה". ובמילים פשוטות- דת. "דת אוסלו". בין שספג את זה ממני, בין שהגיע לכך בעצמו, אני חושב שההגעה להכרה שתהליך השלום היה והינו בבחינת "דת" מסמנת שלב חשוב של התבגרות. היא כנראה גם זאת אשר תסביר מאין הפנאטיות של מחנה אוסלו, הגובלת בפנאטיות דתית ממש, מאין האטימות והדוגמטיות, הן של הציבור השמאלי והן של מנהיגיו. "דרך השלום היא בשבילנו אמונה".. יש בה כדי להסביר גם את העיוורון. ככלות הכל, האמונה כמו האהבה, היא עיוורת. "..בקש שלום ורדפהו" אומר תהילים... לאדם במידותיו. לא לעמים ולא למדינות. לאדם לבדו. נצור לשונך ושפתיך מדבר מירמה, סור מרע, עשה טוב, בקש שלוםורדפהו. כל אלה הן מידות האדם. שמישהו התעורר בוקר אחד וחשב את עצמו לעם, הוא נמצא בוושינגטון עכשיו, זה ההיבריס בהתגלמותו, שמחנה השמאל "קידש" את רדיפת השלום, "קידש" שוב לפי הטרמינולוגיה של שוקי, כלומר ביקשתם לעשות "פוליטיקה קדושה" זה מקור כל האסון. שלום לא הבאתם, ושכל מדינה ברחבי תבל מוצפת בתעמולה פלסטינית אנטישמית- אלה פירות השלום של מר פרס. את המדליות שמלקט מר פרס כעת, תיקח ההיסטוריה. כאשר אני חושב על בוא הסכנות, לו נתגשמו רבע ממשאלות דרככם הקדושה, אינני מסוגל לסלוח לשמעון פרס. חרף דמותו המונומנטאלית, חרף אהבתי אליו, את מסירותו רבת השנים, כל אלה אינם נעלמים מעיני איש. יידע כל מנהיג ואיש ציבור- התמימות לסופרים, למשוררים, לשחקנים, המתרגמים, לגיבורי התרבות. לציבור הרחב מותר "להאמין". חשבתם שאתם פרוגרסיבים, ולמעשה אין אתם שונים במאום מכל אותם קהלים שבויים לאורך ההיסטוריה שהאמינו בניסים. וזה בסדר. זו דרכו של עולם. מן המדינאי והמנהיג נדרשת- אחריות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "דרך השלום היא תיאולוגיה". ובמילים פשוטות- דת. "דת אוסלו". ואף זאת כתבת: בין שספג את זה ממני, בין שהגיע לכך בעצמו, אני חושב שההגעה להכרה שתהליך השלום היה והינו בבחינת "דת" מסמנת שלב חשוב של התבגרות. ובכן: גם אם ספגתי כדבריך את הרעיון ממך, איני רואה בכך אסון גדול. מטבע הדברים מי שכותב באתר מעין זה מחפש את הויכוח, הפולמוס ובעיקר את בירור הדברים. ומה משמעות הדבר אם לא להיטיב להבין את עמדתך שלך תוך הפולמוס עם עמדות אחרות. לא אבוש להודות שלפעמים אני מוצא גם אצלך ואצל אישקש דברים שבא לי לענות עליהם ולהתווכח עליהם. אבל אז אני נתקל בכינויים המבזים, בגינויים המגדפים ובמיוחד בעויינות העמוקה שכבר אי אפשר לה להיות אפילו סמוייה ואז אני מפקפק מאד באפשרות של שיח. לכאורה, נראה שעיקר רצונך לבזות את המוגב בעיניי הקוראים האחרים ולכן רחוק מן הסביר הוא שתטרח באמת להבין אותו על מנת להשיבו דבר דבור על אופניו. ובכן: סבור אני שלא הייתי מתקשה להודות כי עזרת לי להבין את עיקרי האמונה שלי, אלמלא היה זה לא נכון אפילו לטעון כי הגעתי לכך בעצמי. כתב קרל פופר בספרו "החברה הפתוחה ואוייביה": "הואיל ורציונליזם "לא ביקורתי" אינו עקיב, הבעיה אינה יכולה להיות הבחירה בין ידיעה לאמונה אלא רק בין שני סוגים של אמונה. הבעיה החדשה היא זו: איזוהי האמונה הנכונה ואיזו הלא-נכונה? ניסיתי להראות שהבחירה שבפניה אנו עומדים היא בחירה בין אמונה בתבונה ובאנשים היחידים השונים לבין אמונה בכישורים המיסטיים של האדם שבהם הוא מאוחד עם קולקטיב; ושבחירה זו היא בתוך כך גם בחירה בין עמדה המכירה באחדות המין האנושי לעמדה המחלקת את בני האדם לידידים ואויבים, לאדונים ועבדים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמדה אידיאולוגית המכירה באחדות המין האנושי- כלומר השקפת עולם אוניברסליסטית, היא השקפת עולם נהדרת, יש בה כדי להטעים את המהות הפשוטה של האדם באשר הוא אדם, ומה שהופך אותה לאידיאל משובח, הוא הניגוד החריף המתקבל כאשר מציבים אותה על רקע המציאות החברתית בכל מקום שבו מצויים בני אדם, ואשר בה יש הכל מלבד הערך השווה של המהות האנושית הפשוטה. בשום מקום לא גיניתי את האידיאל האוניברסליסטי אשר עבורך הוא סוג של עיקר אמונה, אבל אינני יכול שלא לגנות את הניסיון לבסס פוליטיקה של מדינה על השקפת עולם אוניברסליסטית, שהוא ניסיון נואל ובעיקר מבשר אסון. הלא תסכים שמוטמע בכל אלה פרדוקס יסודי, כי המובן היחיד של יישום פוליטיקה אוניברסליסטית בגוף המדינתי שהוא גוף א- אוניברסליסטי מעצם טבעו- הוא הריסתה של המדינה. כל זה לא היה מעניין, לו הייתה עדת החכמים נשארת באקדמיה ומסייגת את רעיוניה לתחום הרעיוני, אבל העובדה שכל זה פרץ אל התחום הפרקטי המדיני בהובלה של חוג אוסלו, היא לא פחות מבלתי נסבלת. וזו לשון המעטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים שזהו פרדוקס יסודי. אני יכול להאמין שהפליטים מאריתריאה וסודן הם בני אדם כמוני וכמוך ועדיין להתנגד להתיישבותם כאן. אני יכול לסלוד מתיאור בני אדם כמחלות ווירוסים (ע''ע מירי רגב) וגם להתנגד להפיכת חייהם של תושבי דרום ת''א לקשים מנשוא. ראיתי במקרה אתמול את הסרט ''כנר על הגג'' ההוליוודי (מבוסס על ''טוביה החולב ושבע בנותיו'' של הסופר שלום עליכם). אחת מנקודות השיא של הסרט היא בעוול הנורא של גירוש יהודי אנטבקה מבתיהם זה מאות בשנים. אני איני יודע איך לפתור את הסכסוך על א''י ואפילו איני יודע אם בכלל ניתן לפתור אותו. אני רק יודע שיהודי אמיתי לא עושה מגירוש והגלייה של בני אדם אידיאל או משאת נפש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |