בתשובה להפונז, 02/06/14 11:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אל תכעס עלי, אבל הטיעון שלך די מרגיז אותי. מראשיתו אתה מטיל על אלה שאינם מסכימים אתך את האצטלה של "ערכי צדק תאורטיים". ובכך מוציא מכלל אפשרות שיתכן שטיעוניהם פרקטיים לא פחות מאלו שאתה מביא. א. יש בדבריך פגימה בסיסית של "טענה שבלתי ניתן להפריכה". אין שום בית חולים, ולו המפואר שבמפוארים, שחוליו לא ייהנו באופן כלשהו מתרומה פרטית נוספת כלשהי. גם אם 90% מן התרומה תשמש לשיפור רמת החיים של עובדיו ומנהליו, עדיין ייהנו החולים מה-10% הנותר ואולי בעקיפין גם מן היתר. ב. עניין התרומות, בפרט הגדולות (ביל גייטס וכיוב') הוא הרבה יותר שולי לדיון ממה שאתה חושב. גייטס תורם סכומים גדולים למערכות בריאות בעולם השלישי שאין להם ולא תהיה להם שום הזדמנות לצ'פר או להפלות אותו. אנשים כמוהו והרבה פחות ממנו, מלכתחילה אינם צריכים להיות לקוחות של מערכת הבריאות הציבורית ולכן הפיכתם למעין "מבקרי איכות" של המערכת היא חסרת יסוד. אין צורך לציין שרוב בני האדם יהיו מוכנים לתרום ביד רחבה למוסדות הבריאות ובלבד שלעולם לא יזדקקו להם, משובחים ומפנקים ככל שיהיו. ג. יש קו מחשבה נוסף שאצלך מופיע רק בעקיפין, אבל מרבה להופיע בדיונים מסוג זה והוא ההנחה שהמטרה היא להגיע באופן כלשהו להגדלת שביעות הרצון של ה"לקוחות". מערכת הבריאות הציבורית הבריטית, שמחלתה החמורה של מערכת הבריאות הישראלית שמיד אגיע אליה, רק מדגישה את יתרונותיה הן באופן פעולתה והן באיכות הטיפול הממוצע שהיא מעניקה, היא גם אחת המערכת המושמצות ביותר עלי אדמות. מן המפורסמות הוא שאחוז שבעי הרצון משירותיה מעולם לא עבר את ה-25%, ויורשה לי לשער, שאם נבדוק ע"פ "משאל העם" מערכת הבריאות של חוף השנהב תזכה לתוצאות טובות ממנה. ד. למיטב הבנתי, המוגבלת ביותר, הסדרי השר"פ הנוכחיים (רפואה פרטית בתוך המערכת הציבורית) הם בבחינת מחלה קריטית של מערכת הבריאות שלנו. כל ההיגיון של ההסדרים הנוכחיים מתבסס על טיעונים פרקטיים מן הסוג שאתה כל כך ממליץ עליהם - ביה"ח לא יוכלו לקיים את רמת השירותים ה"נדרשת" ללא ההכנסות של השר"פ. טענה זו היא לדעתי פגומה, לפחות משתי נקודות מבט מרכזיות. ודוק, אני מודה מראש שטענותיי להלן אינן בהירות, ישירות ונטולות כל כל ספק סביר, ובכל זאת אני סבור שיש בהן משהו מאד אמיתי ונכון. ה. ראשית, חלק גדול מכספי השר"פ (למרות הכחשות המערכת) הולך ישירות לכיסם של הרופאים ולא לתוך המערכת ואני לא רואה כל אפשרות מערכתית לשנות את זה באופן אמיתי. יתר על כן, מערכת בתי החולים טוענת, שהלקוח ה"רגיל" אינו נפגע מקיומו של השרות המקביל הזה, אלא אפילו נהנה ממנו. אני מניח שלא רבים הפתיים שילכו שולל אחר הטענה הזאת. ו. שנית, מי שבוחן את מערכת הרפואה הפרטית ממש בישראל, לא יתקשה להבחין, שבגלל יותר מסיבה אחת, המערכת הזאת היא די "נחשלת" אחר המערכת הציבורית, מבחינת הגיוון, הטכנולוגיה וחומרת המצבים הרפואיים שהיא מסוגלת לטפל בהם. הנה כי כן, גם כאשר איננו מסתמכים על המוטיבציות הפילנתרופיות של עשיריינו, אלא מתחברים ישירות לכיסיהם כאשר הם עצמם נזקקים לשירותים הנ"ל, עדיין איננו משתווים לעומק כיסו של ה"נדבן" הציבורי הרגיל. כספי המסים (ולא רק מס הבריאות) של הלקוח הציבורי הם שיזמו וסיבסדו את הקמת המבנים, רכישת הציוד ואף את הכשרתם של אותם צוותים שכעת עושים שימוש במיומנותם כדי ל"חלוב" את "לקוחותיהם בעל כורחם". את לימודיו, הכשרתו וניסיונו של אותו רופא פלסטי מפורסם (דב משהו) מימן ה"נדבן הציבורי" ולא אגודת מגדילות השד ושואבי השומן. ואף אותו רופא לגנדרי עצמו אינו מייחד את שירותיו לעשירון העליון ושמח "לקחת" את כספם גם של לקוחות מעשירונים צנועים יותר. גם מוסדות הרפואה הפרטית לגמרי, אינם מקדישים עצמם לרווחתם של אריסון ותשובה, אלא שמחים ל"היטיב" עם משלמי ביטוחים משלימים, כמוני וכמוך. ז. איני מתיימר להציע כאן פתרון בדוק ומלא למחלה ה"ארגונית" הזו, בפרט שאני מודע למורכבות הנושא (הביטוחים המשלימים ושיקולי התקצוב המורכבים). וכן סבור אני שמי שרוצה לומר משהו מועיל ונבון בנידון, רצוי מאד שיהיה מומחה בנושא. ובכל זאת לדעתי יש לעמוד על שני העקרונות הבאים. ראשית אין טעם ואין הגיון לנסות למנוע את המצב שבו אנשים אמידים יקבלו את השירות הרפואי הטוב והנעים ביותר שכספם מאפשר להם. במילים אחרות מערכות בריאות פרטיות הן לא רק הכרח לא יגונה אלא דבר רצוי ממש. שנית, במערכת הבריאות הציבורית, בפרט באווירת חוסר האמינות וחוסר האמיתות של חברתנו, צריך למנוע את התחרות בין הלקוח ה"ציבורי" ללקוח הפרטי. (אינני אומר לקוח משלם, מפני שכאמור גם הלקוח הציבורי משלם, ובמידה ידועה משתתף גם בפירעון חשבונם של הלקוחות הפרטיים ממש). לא חשוב מה אומרים הרופאים ומנהלי בתי החולים, הלקוח הציבורי לא יכול לזכות בתחרות הזו. ח. במילים אחרות, עשיריינו ולא רק הם, צריכים להמשיך ליהנות משירותי רפואה פרטיים, אבל הלקוח שלא ברצונו של מערכת הבריאות הציבורית , לא צריך להפוך, גם זאת שלא ברצונו, למי שגוזל את זמנם ועושק את כיסם של אנשי הצוות בבתי החולים. ט. דווקא בגלל מורכבות הנושא, אני חושב שראוי שאציין שכל מערך הטענות שהבאתי כאן נובע מהרגשתי, שאותה אין בכוחי להוכיח, שטענתם של מנהלי המערכת הרפואית שאי אפשר לקיים מערכת ציבורית סבירה בתקצוב הקיים אינה מדויקת. אם אכן זהו המצב, הוא אינו נובע מתקצוב נמוך מדי, אלא ממערכת שאינה יודעת לפעול באופן ארגוני וניהולי נכון. זה לא שאנו משלמים פחות מדי. זה זה שהמערכת אינה מסוגלת לקבוע ולממש סטנדרטים סבירים ולא אוטופיים של טיפול סביר ולא יודעת (או לא רוצה לדעת) איך למנוע תשלומים חריגים ובלתי ניתנים לכיסוי למנהליה וכוכביה. גם אם עבודתו של מנהל ביה"ח גדול, קשה ודורשת כישורים שאינם בני השוואה, לא בטוח שהוא צריך להרוויח יותר ממנכ"ל משרד התיירות או ממנהל שרות ההסברה של מה שלא ניתן להסביר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שקצפך יצא עלי שלא באשמתי. גם עם סעיף א' שלך (90% הולך לרופאים) וגם עם סעיף ד' (השר"פ) כבר התמודדתי באופן כמותי. מראש אמרתי שהטיעון שלי רלבנטי לתורמים עשירים - דמתקראין 'טייקונים' בדיון הזה, ולא למאות אלפי אנשים שמסוגלים לשלם לשר"פ ולכן וקבל תנאים טובים יותר על חשבון שאר מיליוני החולים.וטענתי שלגבי אותם טייקונים תורמים - ולגביהם בלבד - הרווח של המערכת וכלל החולים מול ההפסד המועט עד מזערי, שווה את הענין. וזאת בעיקר בגלל שטייקונים יש מעט, מעט מאד אפילו, ולכן כמות התורים המועדפים שהם תופסים זניחה לגבי שאר האוכלוסיה. הטיעון שלי לא נטען והוא גם לא רלבנטי לשר"פ על נגזרותיו, שנראה לי שהוא התחום שהעלה את חמתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עם סעיף א' שלך (90% הולך לרופאים) וגם עם סעיף ד' (השר"פ) כבר התמודדתי באופן כמותי" - היכן? "שטייקונים יש מעט, מעט מאד אפילו" - אבל זו אחת הנקודות שהעליתי. הטייקונים המעטים הללו לא יהיו במערכת ולא צריכים להיות במערכת הציבורית בכל מקרה. וגם אם וכאשר יהיו, למידת החנופה וה"פרסונאליזציה" שלה זכו לא יהיה שום קשר לכך וגם לא לגובה התרומות שלהם למערכת הציבורית. כל הטיעון שלך הולך לשולי הדברים של בעיות מערכת הבריאות הציבורית, בזמן שבעייתה הגדולה והעקרונית היא שהיא עושה שימוש בכספי המבוטחים שלה כדי להרוויח עוד כסף וזאת ע"ח הטיפול שהיא התחייבה לתת להם. להוריד את איכות הטיפול בגלל העדר מימון הוא דבר לגיטימי. להוריד את איכות הטיפול כדי להרוויח עוד כסף אינו לגיטימי. אם קניתי פלאפל, איני צריך לצפות לכבד אווז, אבל אם קניתי חלקת קבר של 2 מ', לתת לי 1.5 מ' מפני שדנקנר יכול לשלם יותר על חצי המטר, זה גזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שהטייקונים המעטים הללו לא יהיו במערכת ולא צריכים להיות במערכת הציבורית בכל מקרה? הרי גם לדבריך מערכת הרפואה הפרטית ממש בישראל (ולהערכתי לא רק בה), היא די "נחשלת" אחר המערכת הציבורית, מבחינת הגיוון, הטכנולוגיה וחומרת המצבים הרפואיים שהיא מסוגלת לטפל בהם. אז לניתוח קוסמטי סביר להניח שהטייקונים המעטים הללו לא יזדקקו לשרותיה של המערכת הציבורית, אבל לניתוח לב פתוח, או נוירוכירורגי בהחלט יתכן שגם שועי העם יפנו לקבל שרות מאותה מערכת המשרתת ביום יום את אחד האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק במידה רבה מאד. במקרה של מחלה רצינית ובמקרה שלא יוכלו או ירצו להגיע לביה"ח בחו"ל שהרב פירר ימליץ עליו, הם יגיעו למערכת הציבורית. אלא שבמקרה זה בחירת ביה"ח תהיה מושפעת במידה מעטה מאד מכירכוריו של ד"ר ברבש סביבם, ויתר על כן גם תרומותיהם העתידיות לא יהיו בהכרח לביה"ח שבו בחרו להתאשפז. איני מתיימר להיות בוחן כליות ולב, אבל באוזניי יש לטיעונים של ד"ר ברבש צליל מזוייף של רציונליזציות. בגלל הקשר הדי לא ברור בין הטיפול הפרסונלי של הטייקון לבין תרומותיו שלו ושל בני משפחתו, מי יוכל לערוב לנו שהמניע הסמוי של ד"ר ברבש, אינו הרצון להסתופף בחברה ה"נכונה"? מחר יספרו לנו מנהלי בתי החולים, שכדאי להם לתת "הנחות סלב" לאושיות הפרסום והבידור, מפני שהדבר יביא להם "לקוחות" רבים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו ראיון ב-TheMarker ברבש סיפר סיפורים שמדגימים דווקא קשר הדוק בין הטיפול הפרסונלי של ברבש בטייקונים לבין בחירתם לבוא לביה"ח (או יותר מזה, ציפור קטנה לוחשת לברבש שהם חולים, והוא שולח את ביה"ח אליהם) לבין תרומות לאותו בית חולים. נכון שכדי לבדוק את זה ביקורתית צריך להשוות את התרומות שלהם לאיכילוב לתרומות שלהם לבתי חולים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מוכן לוותר לך בנקודה זו. גם אם הרושם שלי כי רוב התורמים ששמותיהם מופיעים על המבנים בבתי החולים ובמרפאות, הם יהודים טובים מן התפוצות הוא מטעה וגם אם אקבל כי טיפול אישי מפנק בעתודי הארץ מניב לביה"ח תרומות יפות, אין זה עיקר בעיניי. אני לא רואה את מערכת הבריאות שלנו מתקיימת ללא תרומות בכלל. אני גם לא רואה את הד"ר ברבש עומד ליד מיטתו של יהודי סתם כמוני ואני מוכן בדוחק לקבל אפילו שכמעט לא רואים את הרופאים הבכירים במחלקותיהם, משום שהם עסוקים בהשגת תרומות (בין היתר ע"י ליווי צמוד של חולים יחידי סגולה). מה שמדאיג אותי יותר הוא הפגיעה ברמת הטיפול הסטנדרטי הניתן לקליינטים הרגילים של המערכת, לטובת הטיפול בפציינטים המשלמים. המערכת כאן עשוייה לדפוק את מי שמספק את 80% הראשונים של הכנסותיה לטובת מי שמספק את 20% האחרונים. מעבר לחוסר ההגינות שבאי השיוויון גם על פי קבר, האין מדובר כאן בבעיה של הונאה וסחטנות? נראה שבעניין זה קלעתי לדעת גדולים ובעניין השר"פ, גם שרת הבריאות התרשמה כמוני מן העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? א. זה שסמי עופר בעצמו מקבל קידום בתור: אמנם לא נעים - אבל סה"כ מדובר באדם אחד, ודוחק את כולם בין מספר שעות לבין מספר דקות. מה גם שאם הרופאים נשארים במיוחד בשבילו בסוף היום, הציבור לא נדפק מהסיפור (אלא הרופאים). אם כמות התורמים הייתה מגיעה לרמה כזו שההפרעה בתור לניתוח הופכת להיות מורגשת, אזי כל בעיות התקציביות של מערכת הבריאות הישראלית היו נפתרות כמה פעמים. ב. השר"פ במודל המדובר הוא שכל עם-ישראל המשלם יקבל טיפול אחרי שעות העבודה (השעות בהם חדר הניתוח עומד ריק). אף אחד לא נדפק מזה, להיפך. מוטי העשיר שמקבל ניתוח בשעה 16:05 יוצא מהתור הרגיל של המנותחים מחר ומשאיר את הניתוח של 9:05 פנוי לגבי העני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. למה חדר הניתוח ריק בשעות הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. כפי שהוכח בהדסה, שר''פ התקיים גם בבוקר, יכולת מנהלי בתי החולים לפקח על הרופאים הבכירים שלהם שואפת לאפס. (''אני חייב לנתח בבוקר כי...'' ובהמשך כבר אין צורך לנמק וכך לכולנו נדחים ניתוחים בשל הפרוטקציונרים, בדומה לאותו מנתח שהעיד שהקדים לבוא כדי שחברו ומטופלו העשיר לא יתפסו את חדר הניתוח, בבוקר כמובן). שר''פ זו שיטה שחוליה מובנה בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. יום העבודה של רופא הוא כ- 8 שעות. רופא שמתחיל לעבוד בשעה 6:30, למשל, מסיים את יום העבודה שלו ב- 14:30. כיוון שרוב הרופאים מתחילים משמרת באותו זמן, בשעות אחר הצהריים לא נשארים רופאים בכירים בבית החולים. היחידים שנשארים הם התורנים. לכן, ניתוחים אלקטיביים לא נקבעים לשעות אחה"צ-ערב, כיוון שלא יהיו רופאים שינתחו1. חדרי הניתוח נשארים ריקים עד כדי ניתוחי חירום, עד למחרת בבוקר. בכל אופן, זה המודל עליו דיברו כשדנו בשר"פ במערכת הציבורית. מודל השר"פ הלא מפוקח, כמו שיש (שהיה?) בהדסה, לא עלה כאפשרות. 1 למעט ססיות, שהם מעין ניתוח מעבר לשעות העבודה כשאת התשלום הנוסף משלמת קופת החולים של הפציינט ולא הפציינט עצמו. בכל אופן, לא מדובר בפרקטיקה נפוצה מאוד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |