בתשובה להאייל הנקוד, 10/06/14 8:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן רשימה נאה, ואני מסכים ככלל לדבריך. רק שים לב שכמעט כל הדוגמאות שהבאת לא מתארות מצב ריאלי או כזה שסביר שהילד הממוצע יתקל בו בקרוב בחיי היום-יום שלו. אצלי אגב תמיד נתפסה השורה שהגדרת כנרקסיזם כמסר חיובי1. הסיכוי שילד יגדל כשהוא לא אוהב ומעריך את עצמו הרבה יותר גדול מהסיכוי שהוא יגדל כנרקסיסט2. בדומה, הסיכוי שלילד יהיו בעיות בהכנת שיעורים גדול לעין ערוך מהסיכוי שיצא לו להתעלל בחמור. ממה שאני שומע סביבי כיום, זאת כנראה בעיה נפוצה הרבה יותר ממה שהייתי מנחש על סמך ניסיוני האישי מבית הספר. 1 המממ, מה זה אומר עלי? (פשוט כדי להקדים את התגובה הצפויה הזאת) 2 לדעתי, אשמח לשמוע דעות אחרות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכל תלוי בהקשר - כפי ששיר יכול לשמש דוגמא למעשים, כך הוא יכול לשמש לילד המלצה שלילית, בבחינת ''כזאת אל תעשה''. הלקח כמעט אף פעם אינו אחד לאחד. לאחרונה הקראתי לילדים את ''(יהו)שוע הפרוע''. למרות שהשירים שם אמורים להיות חינוכיים במוצהר, לדור שלנו הם נראים זוועתיים למדי. אלא שהילדים אהבו אותם. ומהשיר על אץ קוצץ שאץ לקצץ את האגודל שהילד מוצץ, בני הקטן לקח דווקא את הרעיון של מציצת אצבע, שמעולם לא עלה קודם בדעתו, וניסה אותו פעם-פעמיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי בעד יהושע הפרוע. וגם מקס ומוריץ. רק שבספרים האלה ברור מראש ש*כל* מה שמתואר בהם הוא הפוך ממה שכדאי לעשות, זה די מקל על להבחין בין מה שמומלץ למה שמושמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כאן תלוי אם אתה מתייחס לספרות ילדים כאל כלי פדגוגי, דרך לאמירה ערכית, בידור טהור או משהו אחר. בשירים של יהונתן גפן למשל יש המון מסרים של חירות, עצמאות, אינדיווידואליות. למשל "הצריך הזה": או "מי שמביט בי מאחור": יהיו כאלה שיטענו שדווקא שיר שמקטר על הדרישות של מבוגרים מילדים יכול לשמש עבור הילד כשסתום להוצאת קיטור (לא סתם יצא לי אותו הפועל פעמיים). בסופו של דבר אני מסננת שירים לפי תחושתי האישית. דווקא שירים "נכונים" ו"רגישים" כמו אלה של שלומית כהן אסיף, לא מדברים אלי. הכל שם רווי רגשות חיוביים בלבד, למעט עצב זמני שתמיד מוביל להתפייסות עם חבר או משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהונתן גפן כתב את "הכבש הששה עשר" על רקע תקופה בה קול הקולקטיב גבר על קולו של האינדיבידואל. השירים בקובץ מבטאים במידה מסוימת מחאה כנגד מצב זה (או לכל הפחות אי נוחות מכך), ואהבה עצמית היא חלק מהענין. זו כנראה גם אחת מהסיבות להצלחתו המרשימה. דור הפייסבוק והטוויטר שאנו מגדלים היום, משוכנע שכל נפיחה שלו חיונית להשרדות העולם הנאור. הסיכוי שיגדל כשהוא לא אוהב ולא מעריך את עצמו די קטן. לא יזיק אם נזכיר להם מדי פעם שהם אינם כל כך מיוחדים1. 1 מה שלא מונע ממני כמובן לכנות את ילדי נסיך, גאונה ופלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 עם שמות כאלה יסתכלו עליהם מוזר בבית הספר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |