בתשובה לאריק, 04/06/14 15:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. רק כדי למנוע אי הבנות בעתיד, ולסייע לך לכוון למטרה הנכונה, אני רוצה להבהיר כמה עמדות בסיסיות שלי. אני חילוני שלא בדיוק תומך בהקמת מדינת הלכה יהודית. אם הייתי מאמין ש"מתווה קלינטון" יביא לשלום הייתי מסכים לו. העניין הוא שאנחנו לא נמצאים בקנזס, השכנים לא רב תרבותיים, ועוד מתעקשים להכריז כל הזמן בגלוי שלא יעשו איתנו שלום. לכן מבחינת השורה התחתונה אני ימני, אבל הסיבות לא דוגמטיות או אמוניות. לדעתי בתנאי המזרח התיכון מדינה שרוצה להיות דמוקרטית צריכה להיות בעלת רוב יהודי גדול. זו הסיבה העיקרית שאני נלחץ מהסירוב להכיר באופיה היהודי של המדינה. לא שאין לי ערכים לאומיים, אבל חשובה לי בעיקר תקינותה של המדינה. אם היינו בקנזס, והיו מציעים לי קונפדרציה וגבולות פתוחים עם המדינה השכנה ותושביה הליברלים יפי הנפש, לא הייתי חוטף התקף לב. אה, וגם בדמוקרטיה אני תומך בעיקרון. 2. אתה מזלזל בכוחם של הפלסטינים. נתניהו לא מקפיא בניה מסיבות מוסריות. האם אתה לא מבחין שישראל נתונה במצוקה מדינית? יש כבר מדינה שהחליטה שאין לה זכות מוסרית להתקיים ושמה דרום-אפריקה. אני לא המצאתי את ההשוואה בין ישראל ודרום אפריקה. עמדתה המסורתית של ישראל הייתה שאין עם פלסטיני ואין לו זכויות. לא הבחנת בשינוי עמדות ושינוי תודעה בצד הישראל? אתה חושב שהשינוי נובע מכך שהבנו סוף סוף את ה"אמת"? לא, אין אמת. השינוי נובע מפני שבמאבק ארוך הפלסטינים דוחקים אותנו לאחור. עמדתם הייתה תמיד שאין עם יהודי ואין לו זכויות לאומיות, וזו גם עמדתם היום. הם פשוט הולכים ומנצחים אותנו. מניין הבטחון שהסחף בעמדתנו לא ימשך? 3. כל קטע הדמוקרטיה ומגילת העצמאות הוא אי הבנה אחת גדולה. אני צודק לחלוטין כמובן, אבל הנושא כולו הוא הערת שוליים. בכל זאת, למה לך להוסיף דרישה להתיחס התיחסות מוסרית לאוייב לדמוקרטיה. לא שאני מתנגד לדמוקרטיה, אבל באמת אין טעם להעמיס על מושג יותר מדי תכנים צדדיים שיש עבורם מושגים אחרים. בעניין המגילה, כשכתוב "בארץ ישראל קם העם היהודי...", ואחר כך "...חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים", ואחר כך "...זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". אז אולי מי שכתב את הטקסט חשב שארץ ישראל שייכת לעם היהודי. לא במובן הנדל"ני כמובן. החלק החגיגי של המגילה מסתיים אכן בפסקה "לפיכך נתכנסנו..." - סיבת ההתכנסות הייתה להכריז על הקמת מדינה יהודית בארצו של העם היהודי. אחר כך מגיעים עניינים טכניים, "הפיסקה הדמוקרטית", קצת צדקנות וקצת מס שפתיים לקהילה הבינלאומית. האירוניה היא שמייד לאחר "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה..." מגיע "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב [בעליה ובבנין] ולעמוד לימינו במערכה הגדולה ..." 4. עכשיו לגבי השמאל. כל אחד צריך להחליט לעצמו לאיזה סוג של שמאל הוא שייך. אם המניעים שלך הם בעיקר ערכיים אז אתה שמאל אידאולוגי. אם המניעים תועלתניים, והרכיב הערכי הוא רק קישוט למען התחושה הטובה, אתה לא שמאל אידאולוגי. אבל כמובן, אדם צריך להיות ישר עם עצמו, המניעים צריכים להיות תועלתניים באמת. אם המניע התועלתני הוא לשמור על מעמדנו הרוחני-ערכי-"ברוח מגילת העצמאות", אז עדיין השמאל הוא שמאל אידאולוגי. לפי דעתי השמאל האידאולוגי ילך עם הפלסטינים עד הסוף. עמדות פוליטיות אינן מוחלטות, אלא יחסיות למציאות, ויחסיות למפה הפוליטית כולה. אם המציאות תמשיך להשתנות לרעתנו, השמאל האידאולי יקצין ביחד עם המציאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. מידה כנגד מידה - אני מסורתי, ציוני וקצת גזען, וגם אני ממש לא מעוניין במדינת הלכה. המדינה שלנו הסתדרה בשכונה העוינת הזאת קודם, ותמשיך להסתדר אחר כך. אני מסכים בהחלט שמדינת היהודים, היא מדינת ישראל, חייבת להנות מרוב יהודי גדול, אבל עבורי זו דרישה שעומדת בפני עצמה, בלי קשר אם היא רוצה להיות דמוקרטית או לא. להבדיל ממך, אני לא מעוניין בדמוקרטיה כעקרון אלא כבסיס לחוקים, למוסדות ולהתנהלות של המדינה. אני לא מסכים שהמדינה שלנו תתיר עינויים, למשל. 2. יכול להיות שאתה צודק בכך שאני מזלזל בכוחם ה"רך" של הפלסטינים, אבל אתה מזלזל בכוחו של העם היהודי, ובכוחן של העובדות בשטח- יש מדינה יהודית שהעולם כולו מכיר בה. לא מעניין אותי אם יש או אין עם פלסטיני וכמה זכויות יש לו. מעניינת אותי המדינה שלי- מה הגבולות שלה, מה הערכים שלה, מה השאיפות שלה. אני לא צריך אישור מפלסטיני להיות קיים. המצוקה המדינית שהמדינה נקלעה אליה נובעת מארבעים שנה של הגררות אחרי קבוצת השוליים המאוד אפקטיבית של הדתיים המשיחיים. 3. א. אני מתכוון לדמוקרטיה לא כצורת שלטון אלא למערכת הערכים שנקראת דמוקרטיה ליברלית [ויקיפדיה]. כתבתי תגובות רבות באייל על המתח המובנה בין "יהודית" ל "דמוקרטית" והאיזון הדינמי ביניהן, עליו אני רוצה להגן. ב. כל עוד אנחנו מדברים על שייכות היסטורית ולא על בעלות אני מסכים. העם שייך לארץ ולא ההיפך. הבעלות על הקרקע היא במסגרת גבולות המדינה. ג. כאן ההבדל הכי גדול בינינו: עבורי כל ההצהרות במגילת העצמאות הן אמיתיות. הטקסט הזה נפלא, ומתאר נפלא את חזונם של האבות המייסדים. חתומים עליו כל גווני הקשת הפוליטית. האם כולם הסכימו עם כל מילה? ברור שלא, אבל הם הגיעו לקונצנזוס וחתמו עליו. עבורי זהו הטקסט שהמדינה צריכה להגשים את עצמה לאורו. אתה מנסה לפרש את הטקסט כך שיתאים לעמדותיך. מי שמך להחליט איזה משפט ואיזו הכרזה שווה יותר ואיזו שווה פחות? צדקנות ומס שפתיים? הרי זו הבעיה העצומה של מדיניות ה"קריצה" של פרס וביבי שהובילה אותנו לאותה מצוקה מדינית שתארת. בן גוריון לא היה צדקן ולא שילם מס שפתיים לדמוקרטיה. בגין אמנם היה צדקן אבל ודאי וודאי שלא שילם מס שפתיים לדמוקרטיה אלא חי אותה בכל רמ"ח אבריו. 4. לפי ההגדרות שלך אני שמאל אידאולוגי, אבל מה לעשות והפלסטינים לא מעניינים אותי בכלל ואני לא "הולך איתם" יותר ממה שאתה "הולך איתם". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |