|
||||
|
||||
"אני מוצא אבסורד בכך שאת מעלה טענות כנגד מישהו שהעדיף את מחלקת נוירולוגיה על פני מחלקת העיניים, אבל מרוצה לגמרי ממי שהעדיף את האופרה על פני בית החולים". לא יודעת - לא כתבתי שאני "מרוצה לגמרי" אלא שבנסיבות של שבתי באופרה שמחתי שהיו תורמים שאפשרו את המופע, ולא הייתי צריכה להקדיש רגע מחשבה לנפגעים האפשריים מכך (חטיבת כלי המיתר בתזמורת פלונית?), כי סבלם לא ניתן להשוואה לסבלו של מי שמתעכב לפני ניתוח דחוף. זאת, למרות שאני חושבת שעל המדינה לתמוך בתרבות כפי שהיא תומכת בבריאות וברווחה. אני אצא רגע ממסלול הדיון ואנסה לחפש עוד כמה דוגמאות תיאורטיות של תרומות בתחומי חיים שונים, וצורות שונות של "התערבות" התורמים ברווחת הציבור. למשל: 1. תרומה לדואר - הרווח: סניפים משופצים, כוח אדם מתוגבר, שירות משלוחים הפועל לעילא. המחיר: החבילות הרבות של התורמים (המכורים לקניות באמזון) מקבלות עדיפות ראשונה, ואילו רוב הציבור נאלץ להמתין 20 יום להגעת מכתב רגיל. 2. רחוב עירוני - שיפוץ נאה ושדרוג תשתיות. המחיר: התורם, שמתגורר ברחוב סמוך, מקבל זכות קדימה בחציית הכביש ויכול להפקיע חניות פה ושם כשקרוביו באים לבקר אותו. 3. שיעור בבית ספר - הילדים מקבלים ספרי לימוד חדשים, גישה לתוכנות מחשב ושעות הוראה רבות יותר. החיסרון: בספרים מוקדש פרק שלם להגותו ומפעליו של התורם ויש להיבחן עליו. 4. מזון - מוטל סבסוד נדיב על פירות טרופיים יקרים והציבור מקבל אננס וקרמבולה ב-3 שקלים לקילו. החיסרון: כיוון שהתורם דתי, מי שקונה את הפירות המוזלים חייב להראות בקופה שבסלו יש רק מוצרים עם כשרות מהדרין. אחרת ישלם מחיר מלא. 5. נופש - התורם משדרג ללא הכר את הפארק באזורו שעמד מוזנח. החיסרון: פעם בחודש הוא עורך שם אירוע סגור לאחד מקרוביו והציבור מוזמן לצפות מרחוק. 6. ביטחון - התורם מצייד את כל החיילים הקרביים בציוד מגן מתאים ויקר שלצה"ל אין. החיסרון: במידת הצורך, חיילים בסדיר מוקצים לשמש לו שומרי ראש בצאתו ובבואו. 7. אמנות - התחלתי לחשוב על דוגמא לחסרונות אבל בעצם אין צורך: הדוגמאות בכוונה לא מקבילות כולן זו לזו מבחינת ההנאה של הציבור מהתרומה, או החיסרון ממנה. אבל זה תרגיל מחשבתי מעניין, לראות אם מה שאינסטינקטיבית נראה מרתיע הוא אכן כזה. ולחלופין, הנימוק המנצח "אבל התורם נותן כסף לטובת X, וזה עוזר לנו כי X זה יקר", שבעצם עולה שוב ושוב בניסוחים שונים (והוא בעצם השורה התחתונה), עומד כאן למבחן מזוויות שונות. |
|
||||
|
||||
יפה. ברשימת הדוגמאות שלך יש כאלה מסוג "לא יעלה על הדעת" ויש כאלה שאצלי לפחות לא מרעידות נימי נפש. אם כך אז כנראה שהעיקרון לא קדוש והשאלה כרגיל היא של מידתיות. בכל זאת חיפשתי מכנה משותף לסובלנות שלי כלפי פגיעה בציבור, ואני מתקשה. למשל- אני סובלני כלפי דוגמה 5. שלך אבל לא כלפי דוגמה 2. למרות ששתיהן עוסקות בזכויות יתר בשימוש במרחב ציבורי, ולא מצליח למצוא את העיקרון שגורם לי להתייחס אליהן באופן שונה. |
|
||||
|
||||
יתכן שהשוני ביחסך לדוגמאות נובע משוני כמותי פשוט: בדוגמא 5 הפארק (גדול) פתוח כל החודש והציבור נהנה ממנו ורק פעם בחודש הוא נסגר לטובת התורם ואילו בדוגמא 2, הרחוב (קטן) משופר ואילו התורם מפקיע חניות (גדול) מדי פעם (גדול). לי מפריעה דוגמא 2 בשל החשש לסוג של שטיפת מוח אידיאולוגית כלשהי בתמורה לתמורה. אני מסכימה עם הערכתך שהשאלה היא מידתיות ובנוגע להעדפת התורמים בבתי החולים היא בעיני ניתנת לעיכול. |
|
||||
|
||||
הקושי שלי עם דוגמא 3 כמובן. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |