 |
אנחנו באמת לא זקוקים לאישור מוסרי מהפלסטינים להיותנו עם וזכותנו למדינה. העניין הוא שלא מדובר בשאלה ערכית תאורטית. הפלסטינים מתנגדים בתוקף להכיר בהיותה של ישראל מדינת הלאום של היהודים מפני שהכרה כזאת סותרת את מימוש זכות השיבה. שלוש הדרישות של ישראל: ההכרה במדינה יהודית, ויתור על זכות השיבה וסיום הסכסוך, כרוכות יחד.
מול הדרך של נתניהו לא להגיע להסכם, עומדת האלטרנטיבה להגיע להסכם ביניים שעיקרו - כפי שכתבתי כבר - מדינה פלסטינית, והמשך המו"מ על זכות השיבה ודמותה של ישראל, עד שנגיע לפתרון "צודק ומוסכם" של בעיית הפליטים.
מאחר שהפלסטינים לא יכולים לוותר על זכות השיבה מפני שהיא עיקר האתוס הלאומי שלהם, ומאחר שישראל מעדיפה לא לבצע התאבדות לאומית כדי לרצות אותם, ומאחר ש"תהליך השלום" נמשך כבר עשרים שנה בדיוק בגלל שאין אפשרות לפשר בין הצדדים בעניין זה, אפשר להניח שלא יושג הסכם כזה גם לאחר ההכרה הבינלאומית במדינה הפלסטינית.
בסופו של דבר נמצא את עצמנו במאבק נגדם, אבל בתנאים גרועים יותר. לפלסטינים תהיינה יותר דרגות חופש. הם יוכלו למשל לבצע זכות שיבה למדינה שלהם, ולרכז את ה"שבים" במחנות פליטים צמודים לגדר הגבול. הם יוכלו להמשיך לטעון שצמד המדינות הן למעשה מדינת אפרטהייד אחת ולדרוש שילטון פדרטיבי משותף לשתי המדינות. בכל מקרה הקהילה הבינלאומית תלחץ עלינו לספק להם שירותים בסיסיים כדי למנוע אסון הומניטרי. עצם התלות שלהם בנו, פרוז המדינה שלהם וסידורי הבטחון שלנו, יאפשרו להם ולתומכיהם לטעון שהכיבוש נמשך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש