|
||||
|
||||
היום עלתה כתבה על הצורך בשיכחה ברשת: (בה מרואיינת איילה ותיקה) מה שהזכיר לי את הבלוג "אבק דיגיטלי": http://digital-era-death.blogspot.co.il/ ומה שיגרום לי סופית להכין קובץ (מודפס) עם כל סיסמאותיי לכל האתרים שאליהם נרשמתי אי פעם, ולהכניס בצוואה בקשה שבבוא היום התכנים האינטרנטיים שלי יימחקו. לגבי הכתבה - בשנים הראשונות של הרשת המון תקשורת נעשתה בניקים בדויים, היתה טקסטואלית כמעט בלבד, והבעיה של שכחה דיגיטלית היתה פחות חריפה. היא צצה בשנים האחרונות, עם גוגל ופייסבוק, והשתרשות הנוהג לכתוב בשם האמיתי המלא ולהעלות תמונות אישיות וקבוצתיות. |
|
||||
|
||||
"בבוא היום התכנים האינטרנטיים שלי יימחקו" לקפקא זה לא עבד, לך זה יעבוד? |
|
||||
|
||||
אם השווי של התכנים האינטרנטים של ברקת יהיו שווים כספית ותרבותית כמו של קפקא,אני בטח שהיא תשמח שלא ימחקו |
|
||||
|
||||
רואים שלא קראת בעיון את כתביי. אבל הבעיה היא דווקא שמקס ברוד עסוק בימים אלה. |
|
||||
|
||||
במחילה כן,הכוונה הייתה בימים אלה ממש הם לא,בעתיד שילמדו להעריך את הכתיבה היא תהיה שווה כמו.מה שאמרתי הוא כש-זה יקרה תשמחי שלא ימחקו אותן מקס ברוד עסוק כן,התפקיד שלך הוא לסלול דרך,לא ללכת בדרך שכבר סללו אחרים-תמצאי את המקס ברוד בתוכך לא קראת את מאסת המופת "הסוד"?! |
|
||||
|
||||
זה? http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&am... |
|
||||
|
||||
הספר הזה הוא קשקוש שטחי ומטופש אפילו בסטנדרטים ניו-אייג'יים. בפראפרזה על בדיחה ידועה, הייתי אומר שהוא מאלה שמוציאים לניו-אייג' שם רע :) |
|
||||
|
||||
הוצאת לי את המילים... עברתי על עמודים ממנו בעמידה, באיזשהו שבוע ספר (אם אני זוכר) לפני שנתיים-שלוש, ונעצבתי מהמחשבה שמיליוני אנשים מוציאים עליו את דולריהם היקרים. עכשיו תור אישקש להגיד שכשהוא אמר על הספר הזה ''מאסת מופת'', זה היה בצחוק, בצחוק, רק בצחוק... |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח איך אפשר היום לגרום למחיקה דיגיטלית אמיתית. גם אתרים ובלוגים שנמחקים, עותקי ארכיון שלהם נשמרים במאגרים של כל מיני חברות, מגוגל ומטה, ולמרות שלאיש הפשוט אין גישה ישירה אליהם, אין ספק שמי שבאמת ירצה יוכל להשיג את המידע האמור. |
|
||||
|
||||
בכתבה יש אבחנה כזו - בין המידע שרשויות יכולות להשיג, לבין המידע שכל אדם יכול להשיג בחיפוש פשוט. וגם אני לא מתכוונת למחיקה טוטאלית של כל הביטים והבייטים אלא להיעלמות התכנים מהרשת הנראית. |
|
||||
|
||||
אגב, זאת גישה מעניינת ולאו דוקא זאת שהייתי מניח מראש (הרצון למחיקה דיגיטלית). בעבר דוקא אנשים ציינו שלהשאיר אחריהם חומר כתוב - ספרים, מאמרים, יצירות אמנות וכו' - נחשב על ידיהם כאות כבוד ומשהו לשאוף אליו. |
|
||||
|
||||
הם לא חשבו על התפוצצות המידע. בהחלט יש יותר מדי מלים באינטרנט, ורבות (מדי) מהן שלי. |
|
||||
|
||||
אז אולי תמייני אותן ותחליטי מה להשאיר (-; (כן, ברור לי שמשימה כזאת עשויה להעסיק אותך מכאן ועד לאירוע המצער שיחייב את מילוי הצוואה) |
|
||||
|
||||
אני לא יודע לגבי צוואה, אבל אני מגבה היום חלק ניכר מאוד מהחיים הדיגיטליים שלי, ואף סרקתי כמה דברים שהעזו להופיע לפני שהכל היה דיגיטלי. השאלה הגדולה היא איזה חלק מזה להפוך נגיש לדורות הבאים ? החלק הקל הוא כמובן תמונות משפחתיות, אבל מה לגבי מכתבים משמעותיים ? מחשבות שעלו לכתב ? תגובה ממש מוצלחת באייל ? תגובה לא ממש מוצלחת באייל ? |
|
||||
|
||||
אותי לא היו מטרידות תגובות מוצלחות. אם כבר אתה חושב להשאיר משהו, הייתי מתמקדת בערך המוסף שיהיה לזה לקרוביך ורק להם. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע למה יהיה ערך מוסף עבורי בעוד כמה שנים, לדעת מה יתן לנכדים שעוד אין לי ערך מוסף בעוד מאה שנה ? |
|
||||
|
||||
ירושה פיזית הולמת תהיה התחלה טובה. ולגבי התכנים, אולי תחשוב איך היית רוצה יותר מכל שיזכרו אותך ("הוא היה אינטלקטואל כביר" - תגובות מוצלחות באייל. "הוא היה איש אמת וערכים" - פוסטים פוליטיים זועמים. וכן הלאה. את כל השאר להעיף. בעצם אולי לשמור תגובה הומוריסטית אחת, שתאפשר לנכדים לעשות עליך סרט ולספר בראיונות: "תדמיתו הנוקשה של סבא נסדקה לפעמים"). |
|
||||
|
||||
השאלה תמיד היא האם מבחן הזמן יהפוך פוסט פוליטי זועם ל''איש אמת וערכים'' ו''נביא'' או ל''שוטה'' ו''עדיף שלא היינו יודעים את זה עליו''. |
|
||||
|
||||
ולכן - יפה שתיקה לחכמים. (למה אי אפשר להשאיר פשוט, נניח, מתכון?) |
|
||||
|
||||
לכי תדעי, תשאירי מתכון לספגטי בולונז ועוד מאתיים שנה יוקיעו אותך כקרניסטית אכזרית וחסרת לב (-; |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |