|
||||
|
||||
אורי אליצור במאמר ב''מקור ראשון'' מהיום מצטרף לדעתו של ז'בוטינסקי שעלינו לספח את כל שטחי יהודה ושומרון ולתת אזרחות לתושבים הערבים שם. הוא גם מסביר יפה את הרע הצפוי לנו אם נממש חלילה את ''חזון שתי המדינות'', ואני מסכים לניתוח הזה. אבל אני נשאר בעמדתי שהכי כדאי לא לספח לפי שעה. הרעיון שנמצא את עצמנו, בגלל שינוים במגמה או טעות כזאת או אחרת בניתוח הדמוגרפי, במדינה המורחבת בעוד עשרים או שלושים שנה במיעוט מפחיד אותי. אגב, אני חושב שהבעיה הדמוגרפית קשורה הרבה יותר במגמה מאשר במצב כרגע. אם חלילה המגמה תהיה שהריבוי אצל הערבים יהיה גבוה בהרבה מאשר אצלנו, גם ''חזון שתי המדינות'' לא יועיל לנו, כי תוך זמן סופי כזה או אחר נמצא את עצמנו מיעוט גם במדינה המצומצמת. |
|
||||
|
||||
אני כבר ארבעים שנה שומע על הבעייה הדמוגרפית ב'מדינה המצומצמת', ולמרות זאת המספרים לא ממש השתנו באותן ארבעים שנה - משהו כמו עשרים אחוז למיעוט הערבי. ולאחרונה יש אף אומרים שהמגמה היא לאו דוקא להגדלה של אותם אחוזי מיעוט. אז אולי הגיע הזמן להיפטר מהנוירוזה הזאת לפחות, ולדאוג יותר שאותו מיעוט יקבל תקציבים, תמיכה, תשתיות ובכלל יחס כללי כמו שאר תושבי המדינה? ההזנחה המתמשכת של האוכלוסיה הערבית בישראל נראית לי כמו טעות זוחלת בעלת משמעויות ארוכות טווח, ושיפור היחס עשוי לתת גם הוא תוצאות ארוכות טווח, חיוביות הפעם. |
|
||||
|
||||
כמה ערבים עלו לארץ ב- 40 השנה הללו וכמה יהודים? |
|
||||
|
||||
שאלה טובה, כמה באמת? ולמה שלא יעלו גם בהמשך, כשיהיה פה שלום וכולנו נשגשג בשלווה ובנעימות? |
|
||||
|
||||
העובדות הסטטיסיטיות מאשרות פחות או יותר את מה שטוען זבוטינסקי, כלומר היפוך ביחס בין מגמות הריבוי הטבעי באוכלוסיה היהודים והערבית, וכמובן גם גורם העליה1 היה מאד דומיננטי בשנים האלה. אשר להצעותיך לגבי מתן תקציבים ותשתיות, איני מצוי בפרטים ובמספרים המדוייקים ואיני יודע עד כמה יש אפליה בדברים האלה. באופן כללי אני בעד שוויון בהם, אבל מאידך גיסא גם שוויון בנטל, כלומר חיוב הערבים לשרת בצה"ל כאזרחים אחרים. הנטל הזה, אגב, יש לו גם משמעות כספית. 1 שלצערי ככל הנראה מוצה. |
|
||||
|
||||
כלומר האופי הדמוקרטי של המדינה איננו חשוב לך במיוחד. |
|
||||
|
||||
דמוקרטיה היא לאנשים מתורבתים לא לפראי אדם. ראה מה קרה לדרום אפריקה עם דמוקרטיה - המדינה הלכה לאבדון. |
|
||||
|
||||
האופי הדמוקרטי חשוב לי מאד, אבל אין לו איזו חשיבות דתית משיחית שגוברת על כל דבר אחר. למשל, אם יהיה ברור לגמרי שממוש כל הערכים הדמוקרטיים יביא בברור לחיסול מדינת היהודים, אצדד באי ממושם. החיים אינם פשוטים, ולפעמים צריך לבחור בחלופה הטובה מבין רעות למרות שגם היא עצמה גם כן לא משהו. עכשיו, אם באמת החזון שמביא ז'בוטינסקי נכון, הרי לפי הצעתי נהיה מדינה שבה מיעוט שאין לו זכויות שוות במשך עשר שנים בלבד, שזה מעט בחיי מדינה והרבה פחות מהתקופה שחיינו כך מאז 67 . אחר כך כשנראה שהחזון מתממש, נשית את הזכויות המלאות על האוכלוסיה כולה. |
|
||||
|
||||
שמעתי ברדיו לפני יום או יומיים דברים של פרשן ערבי ישראל, שלצערי שכחתי את שמו. האיש אמר שטעות הייתה לדחוף לבחירות דמוקרטיות במדינות הערביות בגלל הפונדמנטליזם הדתי ששורר בקרב האוכלוסיה שם. לכן הוא חושב שהבחירות בקרב הפלשתינים שנדחפו ע''י האמריקאים והעלו את החמס והיו טעות, ואם יהיו בחירות ברשות הפלשתינית בעקבות ההסכם עם חמס, החמס יעלה גם ביו''ש ושוב זה יהיה טעות. הוא חוזה גם שאם יהיו בחירות חופשיות בסוריה הדבר יתברר כשגיאה. זאת דוגמה לכך שגישה לפיה לא תמיד ולא בכל מצב הדמוקרטיה היא האידיאל אי אפשר לפסול אותה על פניה. קשה לקבוע נחרצות אם הוא טועה או צודק כי זה גם תלוי מאד בראייה האישית, אבל בפרוש אי אפשר לפסול גישה כזאת על הסף. |
|
||||
|
||||
תגובה 563168 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |