|
||||
|
||||
(זה כנראה דיון נצחי) לגבי זכרון של רגשות: אימצתי כלבה שנמלטה מהבעלים המתעלל שלה (למרות הפומפוזיות והנסיבות יוצאות הדופן, הכל מגובה בעובדות - חזרתי לביתי ומצאתי כלבה לבנה גדולה ישנה על שטיח הכניסה, באחד מטיולנו, פגשנו את הבעלים הקודם והיא ממש נרתעה וניסתה למשוך ברצועה ולהסתלק משם והוא אמר: "כן, זאת נונה, היא היתה שלי והייתי נותן לה בעיטות לפעמים") לאחר כמעט שנה, בשל פריצת דיסק קשה, נאלצתי למסור אותה למשפחה מאמצת. איתי היא חיה בדירה קטנה, במשפחתה החדשה היו לה חצר רחבה ויותר אנשים אוהבים סביבה. היה הבדל אחד מובהק לטובתי: הקפדתי להוציא אותה לטיולים די ממושכים פעמיים ביום בעוד שהבעלים החדשים הודו שהם קצת מזניחים את הפעילות הגופנית שלה, וכשעזבתי את הדירה נהגתי להשאיר לה משחק-אוכל, שהיא נאלצה 'לעבוד' כדי להשיגו. כעבור כמעט שנה מאז מסרתי אותה, הופתעתי למצוא אותה שוב על השטיח בפתח ביתי (לדברי השכנה, היא חיכתה לי שם כמה שעות). זה היה מוזר מכמה סיבות: אני גרה בעיר די גדולה והיא הובאה לביתה החדש במכונית ועברה כמעט שנה מאז המסירה, ממש לאסי חזרה הביתה... כשהתקשרתי לבעלים החדשים, הם אמרו שמישהו השאיר את השער פתוח והיא יצאה, הם לא כ"כ אהבו את ההערה שלי שזה די חמוד... (ובצדק מבחינתם, אני מניחה שהם חוו זאת ככפיות טובה מצידה:)) בכל אופן, איך ניתן להסביר את עריקתה וחזרתה אלי ללא התייחסות לרגשות? הבעלים החדשים הם אנשים אחראים ומסורים ואוהבים אותה, ייתכן שהיא פשוט התגעגעה? :) |
|
||||
|
||||
אני מכיר מקרה של כלבה שנלקחה מאיזור תל אביב ונזרקה אי שם בגליל, אחרי כחודש היא חזרה לביתה, כמו כן קראתי פעם ספר ששכחתי את שמו שבו מחקר ומעקב שעשתה חוקרת אמריקאית על כלבי חוות באיזורה שנהגו להתקבץ לחבורה ולנדוד יחד באיזור לפעמים לתקופות של שבועיים - שלוש עד שהיו חוזרים לבתיהם, היא סימנה את הטריטוריה הכללית שבה הסתובבו ומצאה שהם טיילו בטווח של עד שלוש מאות ק''מ. אני בטוח שהיא התגעגעה. (לא החוקרת, הכלבה שאימצת) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |