|
לא מדוייק. כשהמנהל שלי צריך להציג תפוקות מסויימות, הוא נדרש לתשומות בהתאם. עכשיו, נניח לצורך הדיון, שכדי לבצע את המטלה הוא זקוק ל 90 ש"ע יומיות. הוא יכול להעסיק 10 עובדים 9 שעות ביום, ולא לשלם שעות נוספות, הוא יכול להעסיק 9 עובדים 10 שעות ביום ולשלם לכ"א מהם שעה נוספת (במחיר שעה שהוא גבוה ב 25% ממחיר שעה רגילה).יש כמובן עוד אפשרויות, אבל נסתפק בשתי אלה. לכאורה, האפשרות הראשונה עדיפה (לצורך הדוגמא, נניח ששכר שעה הוא 40 ש"ח, הרי במקרה הראשון הוא ישלם עבור יום עבודה 40*9*10, סה"כ 3600 ש"ח, ואילו בשניה 40*9*9 + 50*9, סה"כ 3690 ש"ח). אבל - וכאן נכנס אבל גדול, הוצאות המעביד על העובד לא נגמרות בשכר השעה. העובד לא מקבל עבור השעה הנוספת ימי חופשה, דמי הבראה, הוצאות נסיעה, קרן השתלמות ושאר מרכיבי "הטבות סוציאליות". מהצד השני, העובד, בסופו של יום (או של חודש) מביא הביתה משכורת גבוהה יותר (נכון שהוצאות המעביד קטנות יותר, אבל הן מתחלקות על פחות עובדים). לכאורה, win win situation, אלא שזה בא על חשבון משהו. בעיקר על חשבון שעות הפנאי של העובד (ומן הסתם גם על יעילותו). כדי למנוע מהעובד (ומהמעביד) להעביד עצמו למוות (מטפורית, גם אם לא בהכרח פיזית) אסר המחוקק על המעסיק, בדוגמא שהבאנו, להעסיק 5 עובדים 18 שעות ביום.
|
|