בתשובה לרון בן-יעקב, 27/04/14 22:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למרות שבעיקרי דברים דעתי כדעתך, לגבי התגובה האחרונה הבנתי הפוכה לגמרי משלך. אני לא מתרשם מהגותם של ארנס, ריבלין וארדן. המדובר כאן בגישה רעיונית שלידתה לפני כעשר שנים ומקורה אינו דוקא בשמאל או בימין. הייתי מסמן את לידתה באסכולה סקנדינבית של פתרונות מדיניים לא טריטוריאליים והיא חדרה לשיח המזרח תיכוני בבהתנגדותו של פרופ' סעיד להסכמי אוסלו. סנדקי הגישה הזו בימין הישראלי היו יורם אטינגר ואחרים והגישה שלהם עברה מתחום הפיקציה המדינית לתחום המעשה בעקבות ההתנתקות של אריאל שרון. ההתנתקות הזאת בתוספת "שפקולציות" דמוגרפיות (לטעמי די נגועות ב-vishful thinking) מאפשרות להוציא מן המאזן 2-3 מיליון פלשתינים ולהציג את הפיתרון כך (אני עושה פאראפרזה חופשית על דברי אטינגר): אז יהיו בכנסת 30 ח"כים ערבים. במה תהיה השפעתם גדולה מזו של 10 הח"כים דהיום? לכל היותר הם יגבשו את הגוש היהודי מנגד. באופן שתיארתי, ארנס אינו מונע מעכבות דמוקרטיות ומובן שאינו חושב על חיסול הציונות או מדינה דו-לאומית. הכיוון שלו הוא שמדובר ב-more of the same. לטורקים הצעירים שלך אני מייחס עוד פחות חשיבות. מדובר בצבועים פופוליסטיים ומסיתי כיכרות שמבקשים שכר כזמרי ויעשו כמעשה פנחס אם וכאשר יגיעו למקומם (של ארנס, ארדן וכו'). ושוב להערכתי ההפרדה שאתה עושה בין עמדתם של ארנס וריבלין לכאורה וזו של מוטי יוגב (שלבים) היא מלאכותית. מדובר כאן בטקטיקה ולא באיסטרטגיה. יתכן שהעכבות הדמוקרטיות מבוססות יותר אצל ארנס מאשר אצל יוגב וצווחני הימין, אבל אני מאמין שאתה מפריז במשקלו של הטיעון הדמוקרטי. אנשי הימין בזמנו ניסו להתנגד להסכמי אוסלו וממשיכיו גם מן הזוית של הזכויות הדמוקרטיות של הפלשתינאים. איני חושב שטענותיהם זכו להד רחב לא שם וגם לא כאן אצלנו. יתכן שהעמדה הכללית הזו של "מדינה מולטי-אתנית" (בנוסח הימני או השמאלי, ה"דמוקרטי" או ה"רב-שלבי" שלה) באמת אינה ריאלית, אך הסיבות לכך הן המצב בשטח (חוסר האמון, העוינות, הקנאות הדתית הנפוצה וריבוי הנפגעים הקולאטרליים של הסכסוך) ולא איזה חולשה או פירכה רעיונית. לדעתי גם מוטי יוגב וחבריו אינם בטוחים שהתכנית שלהם ריאלית. הם לא יגידו זאת בהתנדבות, אך אם תלחץ עליהם, בסופו של דבר הם יאמרו לך שאם הגרסה ה"מולטי-אתנית" תיכשל במבחן המעשה, יבוא תורה של האופצייה הטראנספריסטית. חסידיה של הגישה השלישית האפשרית (הכהניסטית-חרדלית) הם מעטים באמת. והערה אחרונה: כאשר מדברים על אפרטהייד מנקודת המבט הריאליסטית של שתי חברות שהן בבסיסן עוינות והחיות זו לצד זו כאשר המגע ביניהן ממוזער והנגישות למשאבים הכלליים מוגבלת, תיאור החברה הישראלית כאפרטהייד אינו בידיון של של טהרנים וצדקנים אנטי גזענים הרואים באפרטהייד מבנה דמה להצדקת דיפרנציאציה ואפלייה של זכויות. ולכן ההגיון של המולטי-אתניים הימניים הפוך משלך: אם גם המצב הנוכחי הוא סוג של אפרטהייד, מה לך טוען נגד אפרטהייד במודל הרב-שלבי שלנו? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |