 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאימרה סינית עתיקה שאומרת ששפע לא נשאר במשפחה אחת יותר משלושה דורות. הדור הראשון חסך פרוטה לפרוטה ובזיעת אפו הגיע להון. הדור השני מקבל את זה כמובן מאליו, ולא מעביר לדור הבא את הערכים שהניעו את דור הוריו. הדור השלישי מפונק וחסר כישורים ומאבד את ההון המשפחתי בדרך כזו או אחרת. זו תיאוריה דווקא מתקבלת על הדעת. --- יש יוצאים מן הכלל כמובן. על משפחות יהודיות לא בטוח שזה עובד. ע''ע רוטשילדים וכד' וגם זה קצת אחרת במדינות שיש בהן תארי אצולה או הטבות מעמדיות שהן יותר חזקות מכוח השוק. ואולי זה גם מסביר את משפחת רוטשילד, שהרי זכו לתארים ומעמד בארצות בהן היתה שכבת אצולה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הכלכלן תומאס פיקטי, במאה ה19 ותחילת המאה ה20 כ 90% מההון עבר בירושה ולא נצבר כחיסכון מהכנסה. בתקופת מלחה״ע-2 ולאחריה חלקן של הירושות מסך העושר ירד לכ 50% אבל כיום זה חזר לכ 70% ונמצא במגמת עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מן הסתם מאד נכון לגבי העולם המערבי. אבל לא בטוח שזה נכון לגבי סין ומזרח אסיה בכלל. עד נפילת הקיסרות זה מן הסתם היה נכון גם שם, כי שיטת המעמדות היתה מרובדת ונוקשה ולא ממש היתה אפשרות למוביליות חברתית, כמו בשאר מדינות שהיו בהם מעמדות. אבל לפחות מאז מלחמת מנצ'וריה וכל זה (לצערי כרגע לא זוכרת במדויק את האירועים ההיסטוריים, אבל השינוי הדרמטי שם קרה הרבה לפני נפילת הקיסר האחרון, הילד), השתנו שם דברים, גם בתוך המבנה החברתי וגם הכלכלי בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מקור נגיש לשיטה שפיקטי השתמש בה כדי לחשב את היחסים האלה? קראת את סיפרו "Capital in the Twenty-First Century"? כדאי לקרוא? יש בו ערך מוסף מעבר ל-"יש אי שוויון, אי שוויון לא צודק, לכן צריך לקחת מהעשירים ולחלק לעניים"? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |