בתשובה לג'וד, 20/04/14 22:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה ההבדל בין גבינת פטה לבין גבינה מלוחה רגילה? פטה היא גבינת צאן. גם הצפתית המקורית היא גבינת צאן. לצערנו הצרכן הממוצע קונה חיקוי פטה (פטינה) שכלל אינו גבינה אלא מרקחת מאבקת חלב ושומן צמחי, וגבינה צפתית מחלב בקר. אני לא מתנגד למה שאת אומרת - נכון שמרגע ששומרים על דיאטה מתחילים לשים לב מה נכנס לפה, ועל כן נכון שהרעיון הבסיסי בכל הדיאטות הוא הפחתה של הזבל שאוכלים. אבל אני אומר שזו רחוקה מלהיות התמונה כולה. התרומה של תזונה ים תיכונית לבריאות גדולה הרבה יותר מאשר הפחתת הקלוריות גרידא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמת נא "גדולה הרבה יותר". כלומר, אם שומרים על אותה כמות קלוריות ורק משנים את הרכב הדיאטה לזו הים תיכונית, מה גודלה של התרומה לבריאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקר אחד דיבר על ירידה של 30% בתחלואת לב. מחקרים אחרים מדדו שינויים חיוביים בפרמטרים נוספים של בריאות. ויש אספקטים שקשה יותר לכמת כמו מצב רוח, עייפות והרגשה כללית. אולי יש גם על זה מחקרים, אפשר לבדוק. בכל אופן אפשר להכליל לדוגמה (אם כי לא לכמת כפי שביקשת) שאם קל יותר לעכל גבינת צאן מאשר גבינה מחלב בקר אז פחות אנרגיה של הגוף מופנה לעיכול ורמת הנמרצות עולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת נשמע משמעותי. כלומר אם אצרוך שמן זית וכו' (מה שקורה במילא) בנוסף לכמויות הדגים הלא סבירות בעליל שאני צורך כאן בכל מקרה, הסיכוי שלי ללקות בליבי השנה יורד מ 1.5 אחוז* לאחוז, אלא אם יש לי גנים שמונעים ממני להנות מהשינוי... בעצם לא כל כך משמעותי. * כנראה פחות כי ה VO2Max שלי הוא 55 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובזאת זרקת לפח כל דיון כמותי שהוא שדן ממילא בתופעות שסבירותן ההתחלתית באוכלוסיה נמוכה. לא ממש ראייה כמותית רציונלית. ואגב, אני מאחל לך עוד עשרות שנים של בריאות מלאה, אז עבור שלושים למשל, ההבדל בין אחוז לשנה לבין אחוז וחצי לשנה הוא די משמעותי. תחשוב על ההבדל בין שני אלה בחישוב עמלות הפנסיה שלך, ואני בטוח שמיד תבין את ההבדל. אני מאד אתפלא אם תטען שגם כאן ההבדל הוא לא משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שטעיתי בחשבון - 0.1 אחוז במקום 0.15. מספיק לא משמעותי בשבילך? :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נחזור רגע אחורה - למה אתה חושב שהסיכוי שלך ללקות במחלת לב (שעל זה דובר במקור אליו הגבת) הוא עשירית אחוז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקלדתי את הנתונים הידועים לי (גיל, כולסטרול, לחץ דם, היסטוריה משפחתית) במחשבון הסיכונים של ריינולדס. בכל מקרה, אני חושב שקשה מאד להתווכח עם האמירה שהאופנה הנוכחית היא להתמקד בהרכב התזונה למרות שלמיטב ידיעתנו כמות הקלוריות העודפת והמחלות הרבות שהיא אחראית להן ולצידה פעילות גופנית מועטה הן החשובות ביותר (אבל כמובן שלא כיף במיוחד ולא מעניין במיוחד לטפל בבעיות אלו ועדיף לערוך דיונים על המשמעות הרת הגורל של אכילת ביצה בכל יום) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נעשה את החישוב ביצה 60 גרם כפול 7 ימים שווה 420 גרם מזון מהחי (אסור מעבר ל-200 גרם לשבוע) תוסיף לזה בשר גבינות וחלב שהוא אוכל ויש לך נתונים מדאיגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה מביא "עובדות" מבטאון המטורללים? מה יהיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק ניטפוק בשבילך - הוא לא אוכל גבינות וחלב. אתה לא עוקב, דוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אטען לרגע שעודף קלוריות מול מיעוט פעילות הן לא בין הבעיות המרכזיות. אני כן יכול להסביר שלמי שעוסק בהרכב התזונה, יש טיעון שמקשר בינו לבין כמות הקלוריות, והוא (לפחות ההסבר שאני מכיר): הגוף זקוק לכמות קלוריות מסוימת, ובהתפלגות כלשהיא של מרכיביהן (פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים, סיבים וכו'). כשאתה מספק לו את הקלוריות מתזונה לא מאוזנת, אתה גורם לו לרצות למלא את החוסרים, והוא עושה את זה על ידי הוספה של אוכל מעבר לכמות הרצויה הזו, מה שמביא להשמנה לבסוף. זה העיקרון הכללי, אבל יש לו כמה צורות שונות שבהן הוא מתבטא, למשל: - אתה שותה מעט מדי, ומרגיש צמא, אבל במקום לשתות אתה אוכל עוד כדי להפסיק את התחושה הזו. - אתה אוכל המון דברים מתוקים, שמעלים לך את רמת הסוכר בדם באופן מהיר, אבל היא גם יורדת באופן מהיר (ערך גליקמי וכאלה). עכשיו, שעה אחרי ארוחת הצהריים שלך, הגוף פתאום צריך עוד מזון כדי להרים בחזרה את רמת הסוכר, והוא אוכל עוד. אילו היית אוכל ארוחה מאוזנת יותר שמתעכלת לאט יותר ושומרת על רמות סוכר מאוזנות יותר לאורך זמן (כמה שעות), לא היית מרגיש צורך ב'חטיף האנרגיה' של שלוש אחר הצהריים. - יש טענות שתזונה שלא מספקת לגוף ויטמינים וחומרים מסוימים, עשויה לגרום לעייפות וחולשה לסוגיהן. גוף עייף וחסר אנרגיה (זה כנראה מתקשר גם לכושר ופעילות גופנית), ירצה למלא את החוסר במשך היום על ידי מאכלים שנותנים אנרגיה מהירה וזמינה, גם אם הם כבר מעבר לאותה כמות קלוריות שהוזכרה בהתחלה. ולסיום, גם אנשים רזים מקבלים התקפי לב, (ומחלות אחרות), במגוון גילאים, אז להתייחס רק להשמנה כגורם סיכון זאת ראייה שטחית מדי כנראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, אבל ככל הנראה (1) הגוף מסתדר טוב מאד עם מגוון גדול של הרכבים תזונתיים (כפי שאפשר ללמוד מהמחקרים הסותרים המתפרסמים חדשות לבקרים) (2) "תזונה מאוזנת" תלויה בגנטיקה הפרטית שלך ומצריכה ידע מעמיק יותר (ומחקרים קשים יותר לביצוע ולכן סותרים עוד יותר) שאינו בנמצא באופן כללי. לכן כהמלצה גורפת לאוכלוסיה, רצוי להרבות בפעילות גופנית ולהמעיט בכמות הקלוריות הכוללת ואחרי שהמשקל הממוצע, יכולות הלב-ריאה ומסת השרירים יגיעו למקום הרצוי, אפשר להתחיל לדאוג למי צריך שמן זית, מי חייב לאכול את הסלט שלו, מי נהיה סכרתי מחבילת בפלים ובשביל מי שמן מכל סוג הוא כמו רעל עכברים. בנוסף, נדמה לי שיקשה עליך למצוא "אנשים רזים" במובן אנשים ששומרים על משקל בריא ורמה מומלצת של פעילות גופנית שנוהגים לאכול המון דברים מתוקים ולא לצרוך ויטמינים וחומרים מסויימים. ובוא נחזור רגע לעניינים הכמותיים - אם ה BMI שלי היה עולה מ 19 וחצי לממוצע האמריקאי בגילי, ההשפעה על הסיכוי להתקף לב (בהצבת נתונים מהטבלאות לגבי קורלציה בין BMI ללחץ דם, CRP וכו') הייתה גדולה פי 3 מאשר השיפור שאתה מציע לי במעבר לדיאטה שהיא אולי אופטימלית. הצריכה של 400 קלוריות פחות מדי יום מהממוצע היא לכן חשובה בהרבה מהרכב הקלוריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כמעט ספק ששמירה על משקל טוב (או, אם לדייק, על אחוזי שומן נמוכים) ועל פעילות גופנית הם הגורמים הכי חשובים, אבל זאת לא סיבה להפסיק ולהתעניין בגורמים אחרים, בין השאר מכיוון שלעתים קרובות קל יותר לשלוט עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פטה היא מותג יווני. כל גבינה שלא מיוצרת ביוון לא יכולה להיקרא פטה אלא, לכל היותר, "גבינה בסגנון פטה". אני לא סומך יותר מדי על הטענות שרק מחלב של עז יוונית אפשר לייצר פטה אסלית. סתם בשביל הכיף: לפי הדודה מקור המילה "פטה" הוא בכלל לטיני והגבינה נקראת בשם הזה רק מהמאה ה־19. אז סתם כדי לעצבן את היוונים, אני ממליץ על גבינה בולגרית :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פעם הזמנתי קפה תורכי במסעדה יוונית. המלצר לא חשב שזה משעשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היינו נוהגים לאכול במסעדה טורקית שנוהלה ע''י ג'נטלמן אנגלי מבוגר וידידו הטורקי. הבדיחה הקבועה היתה בקשה לקפה יווני ובתשובה בעל הבית היה מראה לנו (לפחות בפעמים הראשונות) את קופסת הקפה שאכן באה מיוון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |