בתשובה ליוסי נתנזון, 15/04/14 18:56
אהמממ 630742
אתה רציני? להתחיל ללנקק את כמויות הפרוגרומים ופשעי השנאה נגד היהודים בעולם?

על זה הדיון,מתי חוצים את קו המנדט הלגיטימי. האם לקחת ילדים קטנים מאוד למסע טבע מסוכן הוא לגיטימי!?
אהמממ 630749
התשובה מתחלקת לשני חלקים, אחוז הסיכון שמתחתיו הפעולה מסוכנת במידה סבירה, ואיך מעריכים את הסיכון הזה. מה הסיכון בנסיעה במכונית, רחצה בים, משחק בגן השעשועים (לא מזמן מתה ילדה שנדחפה על ידי פעוט אחר) וכו' ולמה הם לגיטימיים?

לטעמי אם ההורה לוקח סיכון דומה לסיכון של ילדו ובנוסף הסיכון הזה נמוך מאחוז (1%) ומדובר בפעולה חוקית, הפעולה סבירה‏1.

1 באיזה אחוז מההפלגות, גם המנוע מתקלקל, גם הילד חולה בצורה קשה, וגם הטיפול הרפואי מגיע באיחור והילד נפגע?
אהמממ 630751
לי התשובה לא כלכך ברורה,יכול להיות שאתה צודק.(לדעתי גם נסיעה ברכב שלא לצורך עם תינוק היא לא רצויה אך לגיטימית)
יחד עם זאת -"שייט אתגרי"?! (מהשזהלאאומר) עם ילדים קטנים?! אפשר לצפות בסבירות גבוהה מאוד שאחד הילדים יחלה,על יכטה קטנה בלב ים,זה לא קל גם למבוגרים. הטיפול הגיע "באיחור" כי הם היו 1500 ק"מ מהחוף .לקחת ילדים קטנים מאוד חסרי עצמאות טוטאלית (1,3) לדבר כזה..לא יודע,מצד אחד אני חסיד קיצוני של חופש הפרט,מצד שני...
אני מכיר הורים שלא יוצאים עם ילד בן שנה שקר מידי או חם מידי מהבית.
אהמממ 630753
מה זה משנה אם הילד בן שנה או 8?
אהמממ 630754
רוב הילדים בני ה8 שאני מכיר עצמאים פחות או יותר (יכולים להתקלח,שירותים,להכין כריך,לשתות,לבדר את עצמם (לפעמים) ולא דורשים בקורת 24/7)
אהמממ 630756
אחוז זה סיכון גבוה מאוד. מסדר הגודל של הסיכוי של חייל להיהרג בשדה הקרב.
אהמממ 630761
"סיכון גבוה" הוא מושג עמום. אפשר לתת משמעות מספרית שתמחיש את הסיכון: כמה פעמים צריך בממוצע לנסות אותו כדי להגיע לסיכון של 50% למות. כמוכן, לשם הפשטות, נניח שמדובר על ניסוי אחד ליום (וכן, שמתי לב שמתייחסים בדרך כלל לכל הטיל שלהם כאל מאורע אחד).

סיכון של 10%: ~6.5 ניסיונות. בערך שבוע.
סיכון של 1%: ~69 ניסיונות. בערך חודשיים וחצי.
סיכון של 0.1%: ~693 ניסיונות. בערך שנה ואחד עשר חודשים
סיכון של 0.01%: ~6931. בערך 19 שנים
סיכון של 0.001%: ~69314. בערך 190 שנים
אהמממ 630759
פעמיים הפלגתי עם ילדים קטנים, פעמיים נדפק המנוע, הילדים לא חלו, הילדה עפה מהמיטה מגובה של יותר ממטר וחצי אבל לא נחבלה.
הילד כונה חרדון על שם יכולות הטיפוס שלו על מעקה הספינה ולא הפסיק להפחיד את כולם, עוד אהב לזרוק חפצים מעבר למעקה ולהגיד בקול ענוג: פאצ'י! חמוד שכזה, כך הלך הפלאייר וכמה כלי מטבח.
הילדים היו בגיל כזה שהיום הם לא זוכרים את ההפלגות, לא למדו מהן דבר ולא הפיקו שום נסיון חיים.
מיותר ומעיק.
אהמממ 630760
אבל אתה לא הגעת ללבי אוקיינוס.

אני חייב לציין שהמבצע החילוץ, והעובדה שאנחנו מתייחסים אליו כמובן מאליו, מרשימים אותי.
אהמממ 630762
נכון, אבל החששות והמועקה היו כאלה שאחרי ההפלגה השניה נדרתי שלעולם לא אפליג עוד עם ילד שלא יכול לשחות ולהציל את עצמו במקרה צורך.
אהמממ 630763
מכיר את הסיפור הזה? http://itamar-neuner.co.il/story_in.asp?zone=y&p...
אהמממ 630764
מעולה.
אהמממ 630765
נכנסתי לעומקו של הבלוג, איזה יופי של סיפורים, ריח אויר ים מלוח ונתזים מכל כיוון.
אהמממ 630767
באמת בלוג נהדר, וחבל שהוא לא מתעדכן. אם עוד לא גילית, אז הקריירה המרכזית של הבחור היתה דווקא באוויר, ולא בים.
אהמממ 630768
וגם:
ההרפתקאות הנפלאות של לואי סי.קיי וילדיו על ההדסון כפי שסופרו לג'רי סיינפלד ואוירו באופן חביב ביותר (וחריג ביותר - לא היה באף אחד אחר מפרקי הסדרה).
אהמממ 630837
לא קראתי תגובות קודמות לפני שכתבתי דברים דומים מאוד :-)
אהמממ 630836
הסיפור הכי יפה ששמעתי לאחרונה על הפלגה עם ילדים שייך ללואי סי.קיי (ממש בסוף השיחה, סיפור מאויר):
אהמממ 630906
אני לא מבין גדול בילדים אבל: זה שהם לא זוכרים כלום לא אומר שהם לא הפיקו משם ניסיון חיים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים