 |
זה מעניין, אתה נתת את הקרדיט למלחמה בריכוזיות לרולניק, אבל אפילו גיא רולניק בעצמו נותן קרדיט לנתניהו:
"ב נימין נתניהו הגיע מוכן היטב לראיון המשותף עם פרופ' לואיג׳י זינגלס, שפורסם כאן בשבוע שעבר. אף פוליטיקאי ישראלי אינו מתקרב לרמתו של נתניהו בכושר ביטוי ובהבנה כלכלית. לא היתה מלה אחת שראש הממשלה אמר בראיון שהפרופסור האיטלקי־אמריקאי לא היה חותם עליה. זינגלס, שיצא בשנים האחרונות למתקפה אלימה וממוקדת נגד הקפיטליזם האמריקאי, יחסי הון־שלטון, המערכת הפיננסית הריכוזית, השחיתות הממוסדת והפוליטיקאים הכנועים והקנויים, הרגיש שמדובר בפוליטיקאי שמדבר באותו שפה כמוהו.
הקורא הישראלי יודע טוב יותר: אחרי הקרדיט המוצדק לנתניהו על הקמת ועדת הריכוזיות והעברתה בכנסת, הוצאת הבנקים משוק ההון, הנכונות להתעמת עם הטייקונים וההבנה העמוקה של ההבדל בין מדיניות "בעד שוק" לבין מדיניות "בעד עסקים גדולים", נותר פער עצום בין הדיבור למעשים."
מפתיע אותך שפוליטיקאי, ואפילו ראש ממשלה, לא תמיד מצליח להשיג 100% ממה שהוא מאמין בו? פוליטיקאים לא פועלים בחלל ריק, ויש כנגדם תמיד כוחות - פנימים וחיצוניים - שפועלים לקיים אג'נדה אחרת, לפעמים מנוגדת. אני בטוח שנתניהו היה מעדיף להפחית את הריכוזיות יותר ממה שהוא הצליח לעשות בפועל. אותו פער בין דיבורים (או מאוויים) לבין הצלחות קיים אצלו גם בנושא איראן (שעדיין מפתחת נשק גרעיני), גם בנושא הפולש הערבי (שעדיין שוהה בשטחי ארץ ישראל המערבית), ואפילו בנושא נשיא המדינה הבא.
מה הנקודה שלך?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש