בתשובה לגילית, 26/03/02 11:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר התחלתי לחבר תגובה, כזו אשר תתנצח איתך במלחמת חפירות, מנסה להתקדם ולכבוש, משפט אחר משפט, פסקה ועוד פסקה - ואז, פתאום עלה בדעתי התפלות שבכך. הנה משל: שלושה עיוורים שנתבקשו לתאר פיל ע"י מישוש. הראשון אמר כי זה נחש כי מישש את חידקו, השני פסק כי זהו קיר, כי מישש את גופו, והשלישי אמר שזהו גזע כי מישש את רגלו. את מבינה, שכחתי לבושתי, את אשר למדתי לגבי ויכוחים פילוסופיים וערכיים: יתכנו שני הסברים סותרים לדבר מה, ואשר שניהם נכונים אם הם מגיעים מפרספקטיבות שונות. לא שיניתי את חברבורותי לפתע, וגם איני חסיד של פוסט-מודרניסטי המנער במחי יד כל אמת מוחלת וגורס כי הכל סוביקטיבי. כמדען אני מאמין במוחלטותם של דברים. אני מאמין כי עניינו של המדע הוא אמת (אבסולוטית), ובדרך ליעד זה אין לו שום עניין באדם או באנושיות או בערכים - המדע הוא לא אנושי, והוא בסיס רע מאד לבסס עליו את החיים כאדם. במקביל, יש את הפרספקטיבה האנושית, שאיני יודע בדיוק מה עניינה, אך סביר כי זה מונע מצרכים המגולמים בנו, מונע ע"י אושר וסבל. פרספקטיבה זו לפעמים עושה הנחות בנוגע לאמת, בכדי להגיע לצדק, רגש, חברה, מוסר, נפש ועוד ועוד. תראי איך אנחנו מתמודדים עם בשורת תורת האבולוציה, או עם הבנתינו את מיקומנו בגלקסיה: אנחנו *יודעים* בשכל כי אנחנו כמו קופים בבסיסינו, וכי אנו אך גרגר שולי במרחב החלל, אך האם אנחנו *חיים את חיינו* עפ"י התובנות הללו, לא ולא - אנחנו מרגישים נעלים מכל חי ובמרכז העולם. זה טבענו האנושי, לא לעשות כך משמעו לחיות בצער. כתבתי מאמר על מה שאני תופס כ"אמת", אני באמת ובתמים מאמין כי בסופו של דבר, ה*אמת* היא שאין ביננו לאבן הבדל של ממש, ניצוץ של חיים, רוח, או נפש. האם אני *אחיה* את חיי ע"פי תובנה זו? אני מקווה שלא, אבן היא אבן, איש הוא איש. מסכן מי שחי אחרת. לכן, אין לי ויכוח אמיתי איתך. אני פוסח במהלך חיי על שני הסעיפים, מנסה להיות מדען טוב ככול האפשר , ואדם שלם ככול האפשר. טבעתי לי מוטו: "דע את האמת - חייה בשקר" אני מקווה שאצלח בכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם קראת, בתשובתי ללא זוכרת מי, את התייחסותי לפוסטמודרניזם? הדואליות שאתה מתאר זרה לי- להניח שאתה גרגר אבק ובמודע ממציא לעצמך תובנות נשמע לי כמו דרך חיים די מתסכלת. מתסכל אותי גם שזרקת משפט כמו "אין ביננו לאבן הבדל של ממש, רוח או נפש", במקום ובזמן שלא מאפשרים לי להגן על נפש האדם, שהיא בנפשי. אם נתאמץ נוכל למצוא ויכוח בינינו. מכל מקום, אני שמחה לדעת שכך אתה חושב ויותר מזה- מרגיש. זה די מרגיע. במקום אחר באתר הזה ממש שפכתי את טרונותיי על כך, שבכל כך הרבה מקרים מומחיות וידע דוחקים את מקום ה"בטן" (אינטואיציה, רגש,ערכים אחרים) והמומחה נהפך, שלא בטובתו, לשומר ראשו של רעיון הנכון לבלוע את המתקיפים אותו בכל רגע נתון. אני לא חושבת שאנשים כאלו הם מדענים טובים. הגנה על רעיון היא אמצעי ולא המטרה. דע את האמת, וחיה באמת. לפעמים התהיה עצמה היא האמת הצרופה, מדעית ואנושית כאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שהאמת היא גם עניינה של הפרספקטיבה האנושית (ושלמדע אין מונופול על האמת וניתן להגיע לאמיתות גם בדרכים לא מדעיות), ועם זאת, תגובתך זו מאוד דיברה אלי. אהבתי את רוח דבריך, והם נשמעים לי כנים ואמיתיים (מההיבט האנושי, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא, שגם המדע הוא פרספקטיבה אנושית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לחלוטין מסכים איתך. אכן, גם המדע הוא פרספקטיבה אנושית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם הקביעה שלך ואולי באמת אין בינינו ויכוח אמיתי אבל למה? למה לחיות בשקר? אנחנו עושים דברים רבים מאוד שנוגדים את טובתינו האישית בגלל המוסר. אנחנו לא גונבים, לא רוצחים, לא אונסים. למרות שלפעמים מאוד בא לנו לעשות את זה. לפי התפיסה שלך, אם תגיע למעמד של איש חזק, אדם שיכול להתעלם מהחוק - תוכל לעשות את כל הדברים הנ"ל... וגם אם לא תעשה, כיון שזה לא יסב לך הנאה, אין לך שום דבר לטעון כלפי אלו שכן עושים את זה, שהם לא מוסריים, אלא רק מפריעים לחברה. אבל עדיין, אנחנו מאשימים בני אדם בחוסר מוסריות, ומענישים בני אדם יותר בגלל זה. שמעתי פעם האמרה ש"גנב הוא זה שנתפס". אני לא מסכים עם זה, כיון שלדעתי יש ממש ב"נפש" האדם ושלא הכל זה קשרים חשמליים של המוח... אתה יכול להגיד שאני חי בשקר, משלה את עצמי. אולי אני באמת, אבל אני לא מאמין ככה, אבל גם האמת היא דבר סובייקטיבי ומבחינתי, היא עומדת לצידי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסר הוא החוזה החברתי עליו כולם חותמים בעל כורחם. במילים אחרות, כל אחד מאתנו יכול להישפט לפי הסטנדרטיים המוסריים על ידי זולתו; גם האנשים החזקים ביותר בהיסטוריה בשלב מסויים נשפטו. עם זאת, למוסר יש הגיון רק בקונטקסט של החברה. כל פעולה שהיחיד מבצע, אם היא לא מגיעה לידיעת החברה, לא נחשבת לבלתי מוסרית. אין בזה הגיון. "מוסר עצמי" זהו מונח מטעה. המילה "מוסר" לא ממש מתאימה לו. כל אחד מאתנו יכול לשפוט את מעשיו (את עצמו) רק לפי מידת התרומה שלהם להשגת מטרותיו. כל סוג של שיפוט אחר הוא חסר טעם, אלא אם כן הוא תורם בצורה עקיפה לאותו האינדיבידואל. פושעים המסגירים את עצמם הם לא יותר מאומללים בורים אשר חיים באשליות. גנב שלא נפתס איננו בלתי מוסרי, מכיוון שהאינדיבידואל יכול להיקרא "בלתי מוסרי" רק ע"י הזולת. חוקי המוסר תקפים רק בהקשר החברתי, ואכן, למיטב ידיעתי, אין חוקי מוסר אשר עוסקים בפעולות היחיד אשר לא נוגעות לזולתו. עבירות בלתי מוסריות גוררות עונשים כבדים יותר על מנת שאנשים ירתעו ומלבצען - לא בגלל שאלוהים שם כוכבית לידן. הטענה שלך כי אדם שבוחר לא לבצע אקט בלתי מוסרי מטעמי נוחות אינו רשאי להעביר שיפוט על המוסריות של אחר היא מגוחכת. אין נפש. אין לך סיבה לשאוף לשלמות אפלטונית בחייך, זה חסר טעם. מדהים אותי שאנשים טורחים לשפוט את עצמם לפי סטנדרטים מצחיקים כאלו. כאילו שהחיים לא מספיק קשים, אנחנו גם אמורים לשאוף לאיזו שהוא מודל מושלם של התנהגות... לאנשים האלו אני אומר: נתקו את המשקולת ויהיה לכם הרבה יותר קל לשחות. כמו כן, אין סיבה "לחיות בשקר" או להשלות עצמנו. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לחיות עם כל הידע שלנו. זה די קל, אם אתה לא עסוק בחשבונאות נפש עם אלוהים או וואטעבער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכלב עושה משהו שהוא יודע שהוא "רע" (=הכלב יענש עליו), הכלב בהחלט עלול להסגיר עצמו לבעליו, דרך התנהגותו המתחנפת, והציפייה שלו לעונש. כל-כך, עד כי כלב שלא יענש למרות שהוא יודע שהוא אמור להענש, עשוי להיות מדוכא לתקופה מסוימת. הדבר, כמובן, נובע מהטבע החברתי של הכלבים (מהעבר הזאבי שלהם). מוסר עצמי הוא דבר חי וקיים, ואנשים שעושים דברים רעים, מרגישים רע עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ההתנהגות הכלבית היא ההוכחה למוסר עצמי אצל בני האדם? א. זו לא מהמוצלחות שבהוכחות. ב. אין צורך בהוכחה שמוסר עצמי קיים. אני מודע לכך, אחרת לא הייתי טורח לציין את האבסורדיות של הרעיון בעיניי. אני טוען שהרעיון עצמו מוטעה מיסודו משום שחוקי המוסר לא רלוונטיים אם החברה לא מעורבת, ובכל אופן, המילה מוסר לא מתאימה בתוך המונח "מוסר עצמי" לפי ההגדרה הנכונה שלה. מוסר עצמי. בעיני זה כמו להוציא לעצמך כרטיס צהוב כשאתה מקפיץ לבדך כדור בחצר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |