בתשובה לאסף עמית, 26/03/02 13:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היי!! מה עם המיליטנטיות? פרגמטיות קיצונית תדרדר אותנו לעולם עיסוקים וגירויים לא רחוק מזה המוכתב בשיחדש של "1984". מה מייצר קונסרבטוריון חוץ מכמה נפיחות טרומבון הדועכות לעבר החשכה? מספרים על אאוקלידס, שיום אחד שאל אותו תלמיד בשיעור מה הוא הישום של טכניקה מתמטית כלשהי, אותה לימד. אאוקלידס שלח את משרתיו לתת לו מטבע "כי התלמיד חושב כי עליו לצאת נשכר מכל שיעור" ואז גרשו מבית הספר. גם הבסיס הגיאומטרי למרחבים עקומים, שכב כקובץ נוסחאות שאין להם הופכין במשך עשורים, עד שישם אותם אינשטיין בתורת היחסות שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מה התועלת בתינוק בן יומו ?" (תשובה לשאלה איזה תועלת יש במחקרים שלו על התופעה האזוטרית והבלתי שימושית שנקראת חשמל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר לקחת כל אמירה לקיצוניות מופרזת ואז להציגה כאבסורד. אני גם חושב שהאקדמיה צריכה להיות מתוקצבת בין השאר ע''י המדינה, וכמובן שתקצוב כזה חייב להתבצע ללא התערבות ישירה של המדינה בשיקולי המחקר של המוסדות השונים. למרבית הצער, המציאות דורשת גם (ובעיקר) הסתמכות על תרומות לצורך ביצוע מחקר מדעי, והדבר שנגדו יצאתי הוא טענת המדענים בהקשר זה שלהם אין כל עניין ביישום המסקנות ממחקריהם. בעיני זה נתפס כסוג של טהרנות או במקרים קיצוניים אפילו צביעות. אם הם כאלה גיבורים גדולים, שיגידו את זה לתורמים שלהם ישר בפנים. היום נהוג להשאיר את ''העבודה המלוכלכת'' הזאת למנהלים בכירים באקדמיה שתפקידם הבלתי-נעים הוא בדיוק להחליק אמירות כאלה וליצור לינקג' בין המחקר הבסיסי שהם מבקשים לתקצב לבין יישומים שהאדם הסביר מסוגל להבין מה הם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על "המדענים" כאילו הם איזה גוף מאורגן, קצת בסטייל זקני-ציון, יש מדענים ויש מדענים, וארגון גג להם אין. תראה, קודם כל, מדענים בהיותם אנשים נבונים (רובם) יודעים שלא לנשוך את היד שמאכילה אותם, קרי בעלי הממון, ואין להם עניין להוליכם שולל בצביעות או שקרים. אם נוצר צורך לאנשי ביניים שיעשו את ה"שנור", הרי שככה המערכת עובדת, ודאי לא תצפה שהמדען ישנורר (הוא לא יצלח בכך וגם לא רואה בזה את יעודו), ולא תצפה מהחנפן לגלות את התרופה לסרטן. אני אשוב ואצטט את לואי פסטר שגרס: "אין להפריד בין מדע למדע ישומי - אלא בין מדע לישומו" אלא שהפעם אבחר בדעה הנוגדת לזו של לואי החביב, שכן יש לעיתים מקום להבחין בין ה-Basic science לבין המדע המספק "תשובות-עכשו!", אמנם לראשון קשה יותר לנמק את חיוניותו מהשני, אך ברור (לדעתי) לכל כי זהו ה-Basic science המניע את גלגלי "המדע הישומי" ואת הישומים הנובעים ממנו. למשל, הביולוגיה מצויה כמעט תמיד שנת דור אחת לפחות מהרפואה, מספקת את התיאוריה ומשאירה את הישום לאלו שינצלו אותה לתכלס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לרמוז לקיומה של קונספירציה נוסח זקני ציון, אם כי אני כופר בכך שלמדענים אין ארגוני גג למיניהם. מהו, למשל הגוף המכונה "ועד ראשי האוניברסיטאות", אם לא ארגון גג שפועל לקידום האינטרסים של האקדמיה ושל החוקרים? מה שרציתי לטעון הוא שלא סביר בעיני שמדען יתנער אפריורית מהמשמעות היישומית של מחקריו ("מה יצא מזה? לא יודע, לא אכפת לי" וכו') וישאיר לבוס שלו להסביר לתורמים הפוטנציאליים ולציבור הרחב מה הסיבות לביצוע המחקר המדובר ולמה חשוב מאד לממן אותו. במקרה הטוב, הנזק שייגרם מזה הוא רק שהציבור הרחב והתורמים יתאכזבו שוב ושוב כשיגלו שמה שכביכול הובטח (ע"י אותם אנשי ביניים חנפנים, כפי שהגדרת אותם) לא באמת מתקיים, אבל מה אם יש למחקר הזה השלכות שליליות ממש? האם בשם קדושת המדע הבסיסי יש למדען זכות מוסרית להתעלם מכך שהמחקר שלו עלול להוביל, למשל, לפיתוח נשק שימחק מדינות שלמות מעל פני האדמה? כגורם היחיד שמכיר את הדברים לעמקם ולאשורם, איך אפשר לטעון שהוא בכלל לא אחראי לתוצאות? כמו כן, כפי שהזכיר דנידין שמכיר אותי עוד מקודם, מחירו של מחקר בתחום מדעי החיים והרפואה לא נמדד תמיד רק בכסף ובזמן. אם מחקר מסוים שנופל בתחום המדע הבסיסי דורש למשל גרימת סבל רב ומתמשך לבעלי-חיים עילאיים כלשהם, האם אין לדעתך משנה תוקף לדרישה הציבורית להבין בשביל מה זה בעצם טוב? איך זה מסתדר עם הדרישה לא לשפוט גם את המדע הבסיסי במבחן תוצאה כלשהו? אני לא מתיימר לדעת מהו המבחן הזה ואני מבין שצריך להיות מבחן שונה למדע בסיסי מול מדע יישומי, אבל השיטה הנוכחית שכוללת אלמנטים ברורים של הטעיית הציבור לא ממש מקובלת עלי כפתרון האידיאלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |