בתשובה לארז ליבנה, 26/03/02 4:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה התוכחת עם דחליל במשפט האחרון, לא איתי. טענתי שהאדם הוא נקודת היחוס למורכבות באופן סובייקטיבי. הוא ראשית הצירים. הוא בעצם ה-0. אני כן מסכים איתך, ואני מכליל במה שאני חושב שהיא הגדרה ל"חיים" את הציר אותו אתה מציע (מורכבות). ההבדל היחידי בין מה שאני אומר לבין מה שאתה אומר: אני שם את האדם כנק' היחוס על ציר המורכבות (לציר אין משמעות ללא 0v כי אז הוא לא מרחב). אני לא מסתפק בציר החד ממדי אותו אתה מציע (מורכבות) אלא מוסיף N צירים נוספים המביעים יחדיו דמיון לאדם. אותו דמיון נקבע ע"י אורך הוקטור המתקבל. וקטורים ארוכים מספיק נחשבים למתארים דוממים. וקטורים קצרים מספיק יתארו יצור חי. באיזור הגבול המטושטש קשה להבחין ולקטלג מי הוא מה ומה הוא מי. אך עדיין גבול מלאכותי זה לא סותר את ההנחה שמרחב זה הוא רציף (כמו שאתה טוען). הגבול הוא הכרחי אחרת אין משמעות למילה חי. הכול הופך מוכלל בתוכה. יש כבר מילה המתארת את אוסף כל הדברים - "הכל" לא צריך עוד אחת. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |