אכלהו וחשדהו

דוד	יום א', 2/3/2014, 18:10

לאחרונה ביקרתי במחוז בהיטנדה בפנג'ב, הודו, עקב מגפה של התאבדות חקלאים. פנג'אב הייתה האזור עם החקלאות המפותחת יותר בהודו. כיום כל
חקלאי נמצא בחוב ונעלם מהמערכת החקלאית. שטחי חקלאות נרחבים הפכו לביצות מדבריות. וכפי שחקלאי זקן אמר, גם העצים הפסיקו להניב פירות
עקב שימוש נרחב בחומרי הדברה שגרם לתמותת החרקים המאביקים – דבורים ופרפרים.
ופנג'אב אינה לבד, בניסיונה עם השואה האקולוגית, בשנה שעברה הייתה זו וראנל באנדרה פרדש (Warangal , Andhra Pradesh) שגם בה חקלאים התאבדו. חקלאים שמסורתית גידלו קטניות דגניים ואורז פותו על ידי חברות זרעים לרכוש זרעי מכלוא של כותנה שהוצגו כ "זהב לבן" שאמור היה להפכם למיליונרים אבל הם התרוששו.
זרעיהם המקומיים-מסורתיים הוחלפו במכלואים חדשים שלא ניתן לשמרם ולהפיקם אלא יש לרכוש שוב זרעים יקרים שנה אחר שנה בעלות גבוהה.
המכלואים המיובאים גם רגישים לפגיעת מזיקים. ההוצאה על חומרי הדברה ב ורנגל (Warangal) גדלה ב 2000% מ 2.5 מליון דולר ב שנות ה 80' ל50
מליון בשנת 1997. כיום משתמשים החקלאים באותם חומרים כדי להתאבד כדרך להתחמק לעד מהחזר חובות שאינם מסוגלים להחזיר.
התאגידים הרב לאומיים מנסים כיום להחדיר זנים מהונדסים גנטית שימשיכו להגדיל את העלויות ואת הסיכונים הסביבתיים. זו הסיבה שבעטיה חקלאים
כמו מאלה ראדי (Malla Reddy) מארגון המגדלים של אנדרה פרדש מנעו מהיסוד חדירת זנים מהונדסים של מונסנטו ל Waranga
ב 27 למרץ, Betavati Ratan התאבד מכיוון שלא היה יכול לשלם את חובו על הלוואה שלקח כדי לקדוח באר עמוקה במשקו בן ה 8 דונמים. הבארות
יבשות כעט, כמו בארות רבות בראז'אסטן וגאג'ראט שבהן יותר מ 50 מליון איש סובלים מבצורת.
הבצורת אינה אסון טבע, היא מעשה אדם. הבצורת הינה תוצאה של שאיבת יתר של מים לצורך השקיית גידולי יצוא צמאים במקום גידול גידולי מזון
לצרכים מקומיים.
לחוות תופעות אילו מחדד את התובנה שאנו טועים ביחסינו לכלכלה הגלובלית. הגיעה הזמן לעצור ולחשוב על ההשפעה של התהליכים הגלובליים על
אנשים פשוטים. זה חיוני באם אנו רוצים בכנות לחשוב על קיימות.
ההפגנות בועידת סיאטל של ארגון הסחר העולמי WTO בשנה החולפת גרמו לכולם לחשוב שוב. בשבילי זו נקודת זמן להעריך מחדש בצורה רדיקלית
מה אנו עושים. בשביל מה שאנו עושים בשם הגלובליזציה לעניים הוא ברוטאלי ולא נסלח. התופעות באות לביטוי בעיקר בהודו כשאנו עדים לאסונות הלא מתועדים שנובעים מהגלובליזציה במיוחד במזון וחקלאות.

מי מזין את העולם? תשובתי שונה מאוד מהתשובה הניתנת על ידי רב האנשים.
אילו הן הנשים והחקלאים הקטנים שפועלים עם מגוון המינים (ביודיורסיטי) הן ספקיות המזון הראשוניות בעולם השלישי ובניגוד לגישה הרווחת, משקים
קטנים מבוססי מגוון הם יצרניים יותר ממשקים מונוקולטוריים- משקי גידול בודד מתועשים.
ממשקי הגידול מקיימים מבוססי מגוון רחב של יצור מזון נהרסו בשם הגברת יצור מזון. אבל עם הרס המגוון, מקור עשיר של הזנה נעלם. כשיצור המזון
נמדד במושגים של יחידת שטח ומההיבט של מגוון ביולוגי החקלאות התעשייתית שנקראת עתירת יבולים לא מייצרת יותר מזון ותזונה.
לרוב יבול מתייחס ליבול ליחידת שטח של גידול בודד. תוצר מתייחס לסך היבול של כל הגידולים בחלקה. שתילה של גידול בודד בחלקה משמעו
מונו-קלצ'ר (ממשק של גידול בודד), ייצר כמובן יבול גבוה – יגדיל את יבולו האינדיווידואלי. שתילה של מגוון גידולים יניב יבול נמוך לכל גידול בודד אבל
חלקה כזו תייצר יבול גבוה יותר של מזון ליחידת שטח כשמסכמים את יבול כל הגידולים בחלקה. יבולים הוגדרו ואופיינו בדרך שגורמת יצור מזון במשקים קטנים על ידי חקלאים קטנים להעלם.

מצב זה מסתיר את יצור המזון על ידי מיליוני נשים חקלאיות בעולם השלישי, חקלאים כמו אילו באיזור ההימלאיה ממנו באתי שנלחמו נגד כריתת יערות בתנועת הציפקו Chipko שבחלקות הטרסות מגדלים דגניים קטניות - Jhangora (barnyard millet), Marsha (amaranth), Tur (pigeon pea), Urad (black gram), Gahat (horse gram), soy bean (glycine max), Bhat (glycine soya), Rayans (rice bean), Swanta (cow pea), Koda (finger millet).

מההיבט של יצור מבוסס מגוון ביולוגי היבול גבוה מאשר יבול של גידול בודד. אני קראתי לעיוורון בראיה של היבול הגבוה במשק המגוון מונוקלצ'ר של המחשבה “Monoculture of the Mind” (מחשבה חד מימדית) שיוצרת מונוקלצ'ר בשדותינו גם כן.
העבדים של המאיה ב צ'פאס (Mayan peasants in the Chiapas ) מסווגים כלא יצרניים עקב יצור של "רק" שני טון תירס לאקר (500 ק"ג לדונם) בזמן שסך יבול המזון מאותה חלקה עובר יבול של 20 טון לאקר= 5 טון לדונם לסך מגוון הגידולים. וזאת כשכל המגוון של קישואים, שעועית, פירות ותירס
נלקחים בחשבון.
ביאווה (JAVA) ) חקלאים מגדלים 607 מינים שונים בגני הבית שלהם. באפריקה בסבסהרית נשים מגדלות כ 120 מינים שונים בשטח שנשאר ליד שטחי הגידולים המסחריים. גינות אילו מהוות מקור מזון עיקרי למשקי הבית ומבטיחות בטחון באספקת מזון.
גן בית יחיד בתאילנד מכיל יותר מ 230 מינים וגני בית באפריקה מכילים יותר מ 60 מינים של עציי פרי. משפחות כפריות בקונגו אוכלות עלים מיותר
מ 50 מיני עצים שונים.
מחקר במזרח ניגריה מצא שגינות בית תופסות רק כ 2% מכלל השטח של המגזר החקלאי אבל אחראיים ליותר מחצי הסך תוצרת המשקים. בדומה גני
בית באינדונזיה אחראים ליותר מ 20% מההכנסה של משקי הבית ולכ 40% מכלל אספקת המזון במדינה.
מחקר שבוצע על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם FAO הראה שמשקים קטנים ומגוונים יכול לייצר מזון בכמות הגדולה פי 1000 מאשר משר גדול תעשייתי המבוסס על גידול בודד, ושמגוון היא האסטרטגיה הטובה ביותר למניעת בצורת ומניעת מדבור, מה שהעולם צריך כדי להזין אוכלוסיה גדלה
בצורה מקיימת אינטנסיפיקציה של המשק המגוון, לא כימיקלים והנדסה גנטית. בזמן שהאישה וחקלאים קטנים מזינים את העולם באמצעות מגוון. אומרים
לנו חזור והגד שללא הנדסה גנטית וגלובליזציה העולם ירעב. וזאת על אף כל הנתונים המראים שהנדסה גנטית אינה מייצרת יותר מזון ועל פי רב מובילה לירידה ביבולים, ועל אף זאת מוצגת כחלופה היחידה לאספקת מזון להזנת הרעבים.

וזו הסיבה שבעטיה אני שואלת מי מזין את העולם?

העיוורון המכוון לחשיבות המגוון, העיוורון לדרך היצרנות של הטבע, ליצור על ידי נשים, יצור על ידי חקלאי העולם השלישי מאפשר הרס ויחוס השיטה המקובלת כוודאית.
המקרה המייצג הוא רעיון הGOLDER RICE או אורז מהונדס גנטית להעשרה בוויטמין A כדי למנוע עיוורון. נטען שללא הנדסה גנטית לא ניתן לפתור את בעיית המחסור בוויטמין A . אבל הטבע נותן לנו מגוון מקורות של ויטמין A . באם האורז לא היה מלוטש האורז בעצמו היה מספק את הצריכה בוויטמין A . באם לא היו מרססים בקוטלי עשבים את שטחי החיטה היו ברשותנו עלי חרדל ועשבים נוספים כמקורות מעולים וירוקים של ויטמין A (bathua, amaranth, mustard leaves ) .

נשים בבנגל משתמשות ביותר מ 150 צמחים כעלים ירוקים אבל המיתוס של חוקרים וביוטכנולוגים כיוצרי ויטמין A תוך שלילת המגוון הביולוגי ומתנות הטבע והידע שנצבר על ידי הנשים איך לנצל את המגוון להזנת ילדיהן ומשפחותיהן.

הדרך היעילה ביותר להסתרת והרס החקלאות המסורתית היא על ידי הפיכת התוצרת שלהם כלא נראית.
נשים שמייצרות למשפחותיהן וקהילותיהן נחשבות כלא יצרניות ולא פעילות כלכלית. הורדת ערך עבודת הנשים ועבודה הנעשית בכלכלות מקיימות היא
התוצאה הטבעית של מערכת שנבנתה על ידי מערכת קפיטליסטית . זו הדרך שבאמצעותה הגלובליזציה הורסת כלכלות מקומיות וההרס עצמו מוצג כצמיחה.
ומהנשים עצמן מתעלמים, מכיוון שנשים רבות בקהילות מקומיות מסורתיות מקשרות את עבודתן עם תהליכים טבעיים ועל פי רב מהוות גורם מפריע לדומיננטיות של השוק הגלובלי, פיתוח ומדיניות סחר ומכיוון שעבודה אשר מספקת פיזית ורגשית אבל לא בעליל יוצר כסף נהוג להתעלם ממנה. יש פחות הזנה של החיים ומערכות תומכות חיים. חוסר החשיפה של יצור מקיים ומתחדש חזק במיוחד בתחום המזון.
בעוד חלוקה פטריארכאלית של כוח עבודה לקחה מהאישה את תפקידה כמזינת המשפחה והקהילה במיוחד בחברות וכלכלות שרואות מדע וטכנולוגיה
כמשהו מאגי וגורמות לנשים שמזינות את משפחותיהן להעלם. הזנת העולם נגזלה מהאישה שבפועל עושה זאת כשהזרקורים הועברו לתלות בכלכלה
גלובלית עסקים חקלאיים ותאגידי ביוטכנולוגיה.
תיעוש, והנדסה גנטית של מזון וגלובליזציה של הסחר בחקלאות הם מתכון ליצירת רעב ולא להזנת הרעבים. בכל מקום יצור מזון הופך לכלכלה שלילית כשחקלאים מוציאים יותר על תשומות יקרות למוצרים תעשייתיים מאשר המחיר אותו הם מקבלים בעבור תוצרתם.
התוצאה היא חוב גדל ומגפת התאבדויות בכלכלות עשירות ועניות כאחד.
גלובליזציה כלכלית גורמת לריכוז תעשיית הזרעים, לשימוש מוגבר בחומרי הדברה ולחוב גדל. חקלאות תלויה בהון נשלטת על ידי תאגידים הוכנסה לאזורים בהם המקומיים הם עניים אבל עד היום יכלו לספק את צרכיהם במזון. באזורים בהן הוכנסה חקלאות מתועשת דרך הגלובליזציה עלויות גדלות גורמות לכך
שלחקלאים קטנים לא תהיה תקומה.

הגלובליזציה של שיטות חקלאיות בלתי מקיימות גורמת להתאיידות ההכנסה של מדינות העולם השלישי באמצעות הורדת ערך המטבעות המקומיים, העלאת עלויות היצור ונפילה במחירי מוצרי היסוד-קומודטיז.

חקלאים בכל מקום פודים רק חלק קטן ממה שפדו בעבור אותה תוצרת לפני עשור. בארה"ב, מחירי חיטה ירדו מ 5.75 דולר ל 2.43 דולר. מחירי הסויה ירדו מ 8.40 דולר ל 4.29 ומחירי התירס ירדו מ 4.43 ל 1.72 דולר לבושל (ללא התייחסות לירידת ערך הדולר)

בהודו, מ 1999 ל 2000 מחירי קפה ירדו מ 60 רופי ל 18 רופי לק"ג מחיר זרעים ליצור שמן ירד ב 30%

הארגון הלאומי של החקלאים הקנדיים הגיש נתונים אילו בדו"ח לסנט שהוגש השנה:

בו בזמן שחקלאים המייצרים גרעיני דגניים חיטה, שעורה, תירס שיבולת שועל מקבלים תקבולים שליליים ונדחפים קרוב לפשיטת רגל החברות שמייצרות דגני בוקר מדווחות על רווחים גבוהים. ב 1998, חברות המעבדות דגניים,כמו קולגס, קוואקר, והתחנות הכלליות Kellogg's, Quaker Oats and General Mills נהנו מרווחיות של 56%, 165% ו 222% בהתאמה כשבושל (יחידת מידה אמריקאית=סל) של תירס נמכר בפחות מ 4$ בושל של קורנפלקס נימכר ב 133$ באותה שנה היו חברות העיבוד רווחיות פי 186 עד פי 740 יותר מהמשקים החקלאיים. יתכן כי החקלאים מרוויחים פחות מידי מכיוון שהאחרים בשרשרת עושים יותר מדי.
דו"ח של הבנק העולמי מדווח שמאחרי הגלובליזציה של צרכנים מקומיים מחירים ומחירים עולמיים הם תוצאה של חברות סחר גדולות בשוק עולמי של
מוצרים בסיסיים קומודטיז.
באותו זמן בו חקלאים מרוויחים פחות, צרכנים, במיוחד במדינות עניות משלמים יותר. בהודו מחירי מזון הוכפלו בין 1999 לשנת 2000 וצריכת גרעיני מזון
ירדה ב 12% באזורים כפריים. העלאת ההפרטה במזון והעלאת המחירים מגבירים את העוני. הגדלת הצמיחה באמצעות סחר גלובלי מבוסס על תהליך מטעה, יותר מזון נסחר בזמן שהעניים צורכים פחות. כשצמיחה מגדילה עוני כשיצור ממשי הופך כלכלה שלילית וספקולנטים מאופיינים כיוצרי רווחה , משהו לא פעל טוב בבניית השיטה ועם הקביעה של רווחה ויצירת רווחה . דחיפת היצור האמיתי על ידי הטבע ועל ידי בני האדם לכלכלה שלילית גורמת לכך שיצור של מוצרים ממשיים ושירותים נמצאה בירידה וגורמת עוני קשה יותר למיליונים שאינם נוטלים חלק במסלול של יצירת רווחה מלאכותית על חשבונם.

נשים, כפי שאמרתי הן יצרניות המזון ומעבדות המזון הראשוניות של העולם. אבל עבודתן ביצור ובעיבוד מזון נעשה בלתי נראה.
בהתאם לתאגיד מקנזי, McKinsey corporation תאגיד מזון אמריקאי גדול זיהה שלתעשיית המזון ההודית יש מקום רב לגידול, במיוחד בתעשיית המזון,
הודו מעבדת 1% מכלל המזון אותו היא מגדלת בהשוואה ל 70% מהמזון בארה"ב, ברזיל והפיליפינים שעובר עיבוד תעשייתי. זה לא שאנו ההודים אוכלים את המזון שלנו חי, יועצים גלובליים נכשלים בכך שהם מתעלמים מהעובדה ש 99% מעיבוד המזון
נעשה בידי הנשים במשק הביתי או באמצעות תעשיה ביתית קטנה, המידע נעלם מכיוון שעסקים אילו אינם נשלטים על ידי גורמי השוק
הגלובלי. 99% מהמזון המעובד נשמר פנימית ברמת הבית. כיום עקב לחץ הגלובליזציה, דברים משתנים. חוקי הגיינה מופרכים גורמים לסגירת כלכלת
המזון המבוססת על תעשיה זעירה שנמצאים תחת בקרה קהילתית מקומית. חוקים אילו הם חלק מהחימוש של התעשייה החקלאית הגלובלית היוצרת
מונופול באמצעות כוח וכפיה , לא על ידי תחרות.
ב 1998, מיצוי מקומי של שמן מאכל נאסר בהודו באמצעות תקנת אריזה שהפכה מכירת שמן במיכלים פתוחים לא חוקי. ומחייבת לארוז כל שמן באריזות פלסטיק או אלומיניום. תקנה זו סגרה בתי בד זעירים ומפעלים מקומיים לכבישה קרה. הוראה זו הרסה את השוק המקומי המגוון של זרעי שמן חרדל,
פשתה, סומסום, אגוזי אדמה וקוקוס. (אגב שמנים אילו בכבישה קרה מכילים יסודות הזנה חיוניים כמו אומגה 3 שאובדים בעיבוד התעשייתי בכבישה
חמה או כימית המתרגם).
ההשתלטות על יצור שמן המאכל השפיע על 10 מליון משקי בית. ההשתלטות של ATTA על יצור הקמח הארוז תעלה בפרנסת 100 מליון בתי אב
מיליונים אילו נדחפים לעוני מוגבר. החיוב בשימוש באריזות פלסטיק ואלומיניום תיצור בעיה סביבתית מוגברת של הצורך להיפטר ממיליוני טונות של חומרי אריזה משומשים של פלסטיק ואלומיניום. הגלובליזציה של המזון הורסת את מגוון המזון המקומי ואת כלכלת המזון המקומית. מערכת גלובלית חד תרבותית נאכפת על בני אדם על ידי אפיון כל דבר שהוא טרי, מקומי ותוצר של עבודת יד כסכנה בריאותית.
ידי אדם מאופיינות כגורם הזיהום העיקרי ועבודת אדם הוצאה מחוץ לחוק ומוחלפת במכונות וכימיקלים שמובאים ומיוצרים על ידי תאגידים גלובליים.
אלו לא מתכונים להזנת העולם אלא גנבת דרך חיים מהעניים ליצירת שווקים לבעלי הכוח. היחס לבני אדם הוא כמו למזיקים שצרכים להיות מנוטרלים
למען בריאות הכלכלה הגלובלית העולמית. במהלך התהליך סיכוני בריאות וסביבה חדשים מוטלים על בני האדם מהעולם השלישי .דרך מזון מהונדס
גנטית ותהליכים ומוצרים מסוכנים אחרים.
לאחרונה, עקב תקנות ארגון הסחר העולמי נאלצה הודו להסיר מגבלות סחר על יבוא. בתוך התקנות החדשות מופיע יבוא בלתי מוגבל של מרכבי רכב
ופסולות בעלי חיים אמצעים שמהווים איום על תרבותנו ומביאים סיכוני בריאות כמו מחלת הפרה המשוגעת.
המרכז האמריקאי למניעת מחלות CDS באטלנטה חישב שקרוב ל 81 מליון מקרים של מחלות שמקורן במזון נגרמים בארה"ב בכל שנה. מספר מקרי
המוות מהרעלות מזון עלה פי יותר מפי ארבע מ 2000 ב 1984 ל 9000 ב 1994 . רב המקרים נגרמו באמצעות בשר שמקורו בגידול מתועש. ארה"ב
שוחטת 93 מיליון חזירים, 37 מיליון פרות, 2 מליון עגלים, 6 מיליון סוסים, עיזים וכבשים ו 8 מיליארד תרנגולות והודיים . כעת תעשיית הבשר האמריקאית
רוצה להציף את הודו במוצרי בשר נגועים.
הפסולת של העשירים מציפה את העניים. רווחת העניים מותקפת בצורה מסודרת באמצעות שיטות מתוחכמות חדשות כמו פטנטים על מגוון גנטי וידע
מקומי. פטנטים וזכויות יוצרים אמורים להבטיח המצאות מיוחדות. אבל, פטנטים נרשמים על זני אורז כמו האורז הבסמטי שעמק הדון בו נולדתי מפורסם
בו, או חומרי הדברה שנוצרו מעץ האזדרכת ההודית הנים כאימותינו וסבתנו השתמשו בו. ריס טק- RICE TEC חברה אמריקאית רשמה פטנט מס 5663484 על זני אורז בסמטי וגרעיני אורז בסמטי.
בסמטי, נים, פלפל, ביטר גראונד, טמריק.... כל מרכיב של יצירתיות מקורית של האוכל המקומי ומערכת הבריאות המקומית הפכו לרכוש התאגידים הגלובליים. הידע של העניים הוסב לרכוש של תאגידים רב לאומיים יוצרים מצב בו העניים יאלצו לשלם עבור זרעים ותרופות שהם יצרו והיו רגילים
להשתמש כדי לספק את צרכיהם בתזונה ובריאות.
אבסורד מאין זה הפך להליך מקובל עם הסכמי זכויות היוצרים הקשורות לסחר העולמי ונאכפות על ידי ארגון הסחר העולמי. מאלצים שלטונות להגן
בפטנטים על צורות חיים וידע מקומי. וזאת במקום להכיר כי אינטרסים מסחריים המבוססים על טבע או תרומה של תרבויות אחרות.
במקום להכיר באינטרסים מסחריים המבוססים על תרומת תרבויות אחרות החוק העולמי מחייב יצירת זכויות יוצרים על צורות חיים מבוסס על המיתוס של
גילוי משהוא חדש בדיוק כמו הקולוניאליזם שהשתמש במיתוס של גילוי כבסיס ללקיחת החזקה על הקרקע של אחרים כמושבות.
בני אדם לא יוצרים חיים כשהם מטפלים בהם. RICE TEC טוענים שהם יצרו יצירה מלאכותית של זני אורז חדשים או ש מכון רוזלין טען שאיין ולמונט יצר
את דולי תוך התעלמות מיצירת הטבע. היכולת הארגונית על צורות חיים קודמת ליצירתיות של העולם השלישי.

פטנטים על זכויות יוצרים באים כדי למנוע פיראטיות. במקום הם הופכים להיות כלי לגניבת המסורות המשותפות וידע מהעניים של העולם השלישי והפיכתם לרכוש בלעדי של מדענים ותאגידים מערביים.
כשפטנטים נרשמים על זרעים וצמחים כמו במקרה של האורז הבסמטי גניבה מוכרת כיצירה ושמירה והחלפת זרעים נחשבת כגנבה של זכויות יוצרים. תאגידים שלהם פטנטים רחבים על גידולים כמו כותנה סויה וחרדל טובעים חקלאים על שמירת זרעים ושוכרים סוכנויות מעקב למצוא באם חקלאים אכן
שמרו זרעים או שחילקו אותם עם שכניהם.
ההצהרה האחרונה של מונסנטו שהיא משחררת את גנום האורז למסחר חופשי מטעה, מונסנטו לא עשתה דבר כדי לבלום רישום פטנטים על זני אורז וגידולים אחרים.

שיתוף והחלפה, הבסיס של האנושיות והשרידות הסביבתית הוסבה לפשע וזה הופך את כולנו לעניים. הטבע הניק לנו שפע, ידע נשי במגוון ביולוגי, חקלאות ותזונה נבנתה על בסיס שפע זה ליצור יותר מפחות ליצירת גדילה תוך שיתוף. העניים נדחפים לעוני מחפיר יותר כשמחייבים אותם לשלם בעבור מקורותיהם ובעבור הידע של עצמם. גם העשירים עניים יותר כי הרווח מבוסס על גנבה ושימוש בכוח ואלימות . זו אינה יצירת רווחה אלא על גזל.
קימות דורשת הגנה על כל המינים ועל כל בני האדם ובהכרה ש מגוון מינים, מגוון בני אדם שותפים בשימוש בחוקים בסיסיים בשמירה ותחזוקה של מערכות אקולוגיות ותהליכים אקולוגיים. מאביקים הם קריטיים להפריה ולדורות הבאים של הצמחים מגוון ביולוגי בשדה יוצר ירקות, מזון לבעלי חיים, תרופות והגנה
על הקרקע מסחף מים ורוח.

בתנועת בני האדם במורד הדרך לעולם שאינו מקיים הם נעשים פחות סבלניים למינים אחרים ובונים את תפקידם ואחריותם לשרידותינו.
ב 1992 כשחקלאים הודיים הרסו מפעל זרעים של חברת Cargill's seed Bellary , Karnataka כהפגנה נגד זרעים בעיתיים, מנהל המפעל אמר שחברת הזרעים מביאה לחקלאים ההודים טכנולוגיה מתוחכמת שמונעת מדבורים לאסוף את האבקה . כשאני השתתפתי בכנס על זכויות יוצרים על חומר ביולוגי Biosafety במהלך הדיונים טענה חברת מונסנטו בהגנה על זנים מהונדסים לעמידות לראונאפ שהזן העמיד מונע מעשבים לגנוב את אור השמש
אבל מה שמונסנטו קוראים עשבים הם השדות הירוקים שמספקים ויטמין A ומונעים עיוורון בילדים ואנמיה אצל נשים.
עולם הרואה בדבורים מאביקות כאיום על ידי דבורים וטוען שמגוון גוזל את אור השמש הוא עולם שבעצמו מבוסס על גניבת יבול הטבע בהחלפת זנים
ההפריה פתוחה בזני מכלא וזרעים עקרים. ובהרס מגוון צמחי באמצעות קוטלי עשבים כמו הראונדאפ של מונסנטו. האיום מועבר לפרפר המונרך באמצעות גידולים מהונדסים עם BT וזו רק דוגמת מעט לסיכונים שנוצרים באמצעות תעשיית הביוטכנולוגיה. כשדבורים ופרפרים נעלמים היצור הוא בלתי מושלם. כשמגוון המינים נעלם נעלמים עימו מקורות מזון והזנה.
כשתאגידים רואים בחקלאים קטנים ובדבורים סיכון, וכש באמצעות חוקי סחר וטכנולוגיות חדשות מקבלים את הרשות לשלוט בהם מגיע האנושות לנקודה מסוכנת. השאיפה לסמן את הצמח הקטן ביותר והחרק הקטן ביותר והחקלאי הקטן ביותר באה מתוך פחד עמוק, הפחד מכל דבר שהוא חי וחופשי. ופחד
עמוק זה מבוטא באלימות נגד כל בני האדם וכל המינים. הכלכלה הגלובלית מבוססת סחר חופשי הפכה לאיום על קיימות. השרידות של העניים ושל מינים אחרים נמצא בסיכון לא רק כתוצר צדדי אלא דרך הגבלת עולמינו בצורה הבסיסית ביותר. קימות ושיתוף נמצאים מחוץ לשיח הכלכלי תחת השם של
תחרותיות ויעילות שוק.
אנחנו חייבים להביא בדחיפות את הכדור ואת האנשים בחזרה לתוך התמונה. העולם יכול להיות מוזן רק באם כל החברים בו ויוצרים אותו יקבלו את מזונם . במתן מזון לחיים אחרים ולמינים אחרים אנו שומרים על תנאים לעמינו ולביטחון המזון של כולנו. בהזנת שלשולי אדמה אנו מזינים את עצמנו, בהזנת פרות
אנו מזינים את הקרקע ובאספקת מזון לקרקע אנו מספקים מזון לבני האדם.

מבט עולמי זה מבוסס על שיתוף, ועל הבנה מעמיקה שבני האדם הם חברים במשפחת האדמה. ההבנה שבפגיעה באחרים אנו פוגעים בעצמנו ובאיום על אחרים אנו מאימים על עצמנו עליו מבוססת הקיימות.

מגמת הקיימות למילניום החדש תוכל להתקיים רק באם הכלכלה הגלובלית תשכיל לנוע מחוץ למסגרת הצרה של עולם חד תרבותי מבוסס על מונופולים. הכלכלה חייבת לנוע לכיוון של שיתוף, מגוון העדר שליטה והערכה לכל החיים בני אדם ושאר האורגניזמים.
קימות דורשת יציאה מהגישה שמלכודת הכלכלה אינה מותירה מקום למינים אחרים ולרב בני האדם. גלובליזציה של הכלכלה הפכה למלחמה נגד הטבע והעניים. אבל חוקי הגלובליזציה אינם מתת האל, ניתן לשנותם צריך להביא את המלחמה לידי סיום . מאז פסגת סיאטל וההפגנות שליוו אותה עלתה בדחיפות השאלה הצורך במערכת מבוססת חוקים. גלובליזציה מבוססת על החוק של מסחר ומיוצגת בוולסטריט. כשהבורסה היא המקור היחידי לערך. כתוצאה דברים שיש צורך יהיו בעלי משמעות רבה – טבע, תרבות, עתיד ערכם מופחת והם נהרסים. חוקי הגלובליזציה לא מקימים את חוקי הצדק והקיימות. של צניעות ושיתוף. יש לנוע מטוטליטריות של השוק לדמוקרטיה של הארץ.

אנו יכולים לשרוד כמינים רק באם נחיה תחת חוקי הביוספרה סביבת החיים. לביוספרה יש מספיק לכולם באם הכלכלה העולמית תכבד את מגבלות הקיימות והצדק.

כמו שגנדי הזכיר לנו, לעולם יש מספיק לצרכי כולם אבל לא בשביל מספר רודפי בצע.

628288

ירון • בתשובה לדוד

יום א', 2/3/2014, 18:19

לא מקובל להעתיק מאמרים, ולהציג אותם ללא כל שינוי כאילו שזו תגובה שלך, כאילו שאתה נסעת להודו וכולי.

המתרגם

628290

צפריר כהן (אתר) • בתשובה לדוד

יום א', 2/3/2014, 18:30

לפחות נביא דברים בשם אומרם. אני מניח שהמאמר המקורי הוא:

http://www.idotherapy.co.il/articles/globalization-a...

גלובליזציה ועוני

מאת ד"ר ונדנה שיבא

תרגם אורי אדלר

המקור באנגלית:

http://www.roebuckclasses.com/105/regions/sasia/sasi...

המתרגם

628291

צפריר כהן (אתר) • בתשובה לצפריר כהן

יום א', 2/3/2014, 18:38

המחברת היא גברת חביבה למדי. המאמר עליה בוויקיפדיה האנגלית כולל כמה פרטים שרלונטיים למאמר המקושר:

Vandana_Shiva [Wikipedia]