|
4. הייתי אולי צריך להוסיף שההתפתחות החדשה היא שמאז 1977 הולך ומתבסס גם חוסר היכולת/הרצון של הציבור היהודי לקבל את ה"חלוקה". אני לא מתרשם מן הסקרים המוצאים רוב קבוע של 60% ישראלים בעד "שלום + חלוקה". יש מרחק גדול בין הסכמה בעקרון לבין הסכמה בפועל (עם המחיר). אאל"ט רוב הסקרים מגלים רוב להסכמה עקרונית להסכם שלום גם ברשות הפלשתינית. אני מניח שאם היו מזכירים לנשאלים שם שהמשמעות של הסכם שלום היא כפייה בכוח הנשק ובשפיכת דם של ההסכם גם על אנשי החמאס והג'יהאד, התשובות היו אולי שונות. 1. לא אמרת זאת, אבל נרמז מדבריך שאני לוקח פריט שולי בויכוח אינטלקטואלי בין דמויות חסרות משקל ביהדות גרמניה ומציג אותה כסוגיה העומדת בראש סדר היום העיוני של אותם ימים. אני חושב שאתה טועה והסוגיה הזו באמת עמדה במרכזם של הרבה דיונים אידיאולוגיים בין דמויות מרכזיות ובעלות משקל. ואשמח לפרט זאת. העובדה שהאוסט-יודה הצעיר לייבוביץ הכיר את הסוגיה הזו היא בעיניי כמעט טריביאלית ואינה טעונה הוכחה (אם כי אני יכול לחפש לך אזכורים). עד כמה הסוגיה הזו השפיעה על עמדותיו לאורך כל חייו, זהו בדיוק לב הויכוח שהצעתי כאן.
|
|