 |
|
 |
||
|
||||
 |
הייתי מופתע כששורת פובליציסטים ב"הארץ" נזעקה להגן על הפרס לזילבר. אישית אני לא בטוח מה הדעה הנכונה כאן, אבל החריגה מאוטומט הדעות של "הארץ" הפתיעה אותי. ואז חשבתי שאולי הסיבה ששמאלנים רבים סולחים לו נעוצה לא בעניינים העקרוניים שעל הפרק, אלא באישיותו של זילבר. אריאל זילבר הוא טמבל. לא, סתם, אין לי מושג מידת האינטלגיטנציה שלו. אבל ברוב שנות הקריירה שלו (בין "תמוז" ל"מסך עשן", לא כולל) הוא שקד לפתח אישיות בימתית - פוזה, אם תרצו - של נעבעך נוטה לטמבל. "שוכב לי על הגב", "תמהוני", "בחברה להגנת הטבע", "מובטל בלוז", "אנו המיואשים", "מיליארד סינים", וגם "אוזון דאנס". יותר ויותר כך ככל שהוא שר יותר מילים שהוא כתב בעצמו - אבל זה מתבטא לא רק במילים, אלא עוד יותר בטון שבו הוא שר. מפתיע קצת, כשחושבים על זה, כמה הפוזה הזו נדירה אצלנו ברוק ובפופ הלא-מזרחי - הרבה יותר נפוץ להיות אינטלקטואל (הוסיפו "יענו" לפי הטעם) כמו שלמה ארצי ושלום חנוך, יוצר יוצר כפי יכולתו. כמעט כולם שרים כמו אינטלקטואלים, ומי שלא - כמו אמן מיוסר. אפילו נעבעך מדופלם כמו עלי מוהר מצייר עצמו כרגיש. דני סנדרסון הוא ליצן, אבל הליצנות היא מסיכה שמאחוריה הוא לא מנסה לחשוף שום דבר מאישיותו האמיתית (או אפילו מאיזושהי אישיות אמיתית בדויה); זילבר כאילו אמר, במצטבר, "זה באמת אני. אני מין כזה חביב, פשוט, לא טיפוס לשיחה מעמיקה, אפילו בהומור שלי אין פאנץ' ליינים." התרגלנו כבר לראות באריאל זילבר מלחין מחונן אבל טיפוס לא רציני. אז גם כשהוא נהיה דתי וימני והחל להצהיר את דעותיו ברצינות, קשה לקחת אותן ברצינות. לפחות זה האינסטינקט שלי. הסנטימנט אצלי שאומר "תנו לו את הפרס" (שכאמור, אני לא יודע אם הוא מנצח) הוא לא בגלל שצריך לנתק בין המוזיקה לדעות או להתבטאויות, אלא בגלל שאינסטינקטיבית אני לא מצליח לייחס חשיבות לדעות וההתבטאויות, ונשאר רק עם הלחנים. אם אני מנסה לדמיין את שלמה ארצי עובר מהפך אידיאולוגי כזה, ומבטא אותו בטורי הרדיו והעיתון במשפטים הרבים והארוכים שבהם הוא מהגג היום, אני חושב שהיו סולחים לו פחות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מתקן ''טמבל'' לתם, אבל כנראה אתה צודק, בכל זאת מדובר בנער שניסה לפרק נפל פצצת מרגמה עם פטיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קרוב למה שאמר יובל בן עמי (אבל לא בדיוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, אם כבר העלית את העניין של מי כותב את המילים, אריאל עצמו וכו', מסתבר שאת המילים של "אני שוכב לי על הגב" כתב יעקב רוטבליט - רחוק מלהיות טמבל, ועד כמה שנראה לי הוא גם בהחלט לא אדם קל דעת. ראיתי איזה ראיון עם אריאל זילבר (צר לי, לא שמרתי ואין לי את הסבלנות לבזבז שעתיים בלחפש אותו עכשיו ביוטיוב, אלא אם כן זה ממש חשוב לך ואז אעשה את המאמץ - אחוות איילים וכו' :D), שבו, בראיון הזה, זילבר טען ש"שוכב לי" הוא בעצם שיר פילוסופי שגורם למאזין לחשוב. עלי להודות בעקבות קריאת התמליל כשהוא לא מושר אלא כתוב - יש משהו בטענה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי, אבל אני לא מופתע. כשכתבתי את התגובה הקודמת והדגשתי את זה שהטמבליות היא פוזה, חשבתי על זה שצריך מידה לא קטנה של כישרון כדי להעמיד פנים בחרוזים משכנעים שאתה כלומניק. אני לא יודע אם ''אני שוכב לי על הגב'' מגיע לכדי פילוסופיה של ממש, אבל אכן הושקעה בו אינטליגנציה. בעצם הדובר בשיר לא ''מתיימר'' להיות טמבל - אחד הדברים שהוא עושה על הגב זה לחשוב - רק פסיבי. טון השירה של זילבר - אחיד וקצת עליז - גורם לי לחשוב יותר על כלומניק מאשר על פילוסוף-ספה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשורת המגינים על זילבר אפשר (כנראה) להוסיף את דורי בן זאב, שבתוכנית השבועית האחרונה שלו (יום ו') ב-88FM שידר ברצף שלושה או ארבעה שירים של זילבר, וגם הסתלבט קלות על מארגני הטקס | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |