|
||||
|
||||
על פי הקלישאה שמשווה את מלאכת התרגום לאשה שאם היא יפה היא לא נאמנה, ולהפך אם היא נאמנה איננה יפה - התרגום יפה. הוא פשוט, הוא חסכני והוא מעשה יצירה גם מצד עצמו מעבר לזיקה אל המקור. באשר לנאמנות, יש, נדמה לי כמה פערים (בזה אני לא רוצה לקבוע שאפשר היה לייצר משהו נאמן יותר, אדקווטי יותר, - אני על כל פנים לא הייתי מסוגל לזה). אבל ראוי לציין כמה נקודות: 1. סדר השורות: התרגום הופך את הסדר של שורות הבית הראשון, ובזה מחמיץ את מתח ההפתעה שבמקור: הפתיחה Apparently with no surprise, דוחקת את הנושא, הכפור המשחק בכוחו, אל השורה השלישית. הפתיחה פסטורלית לכאורה, הפרחים מאושרים, אין צפויות הפתעות (לכאורה), ואז באות שתי השורות הבאות ומהפכות את הרושם. המבנה התחבירי הזה בשיר המקורי וסדר השורות כמובן יוצרים אפקט מועצם של אלימות הכפור. הפתיחה מציגה איזו אשליה של סדר עולם יציב ובטוח וזו נקטעת (נערפת) באחת. 2. התרגום משמיט את מילת הפתיחה לחלוטין. הוא פותח בקביעה - שהיא מעין קיבוע חד משמעי של מצב העולם, של הגורל. הכפור מייצר בכוחו אלימות וזורע מוות. זאת קביעה כמו אונתולוגית, - כזאת היא המציאות. במקור - מופיעה מילת ספק: "לכאורה" Apparently - האם הפרחים מופתעים או לא? האם אינם מופתעים רק לכאורה ובעצם הם מופתעים? בניגוד לעמדה החד משמעית של "סדר העולם" מופיע כאן גורם המקריות, מה שמתאים גם לשימוש שעושה הכפור ב- accidental power שלו. התרגום מנוסח כסוג של תובנה על מצב העולם, ואילו המקור מציג תיאור, מצב עניינים. 3. עוד כמעט באותו עניין: הפרחים, בניגוד לתרגום הם "שחקן" בדרמה הזאת, יש להם תודעה, הם אמורים להיות מופתעים או לא. הריבוי של הפרחים מופיע בצורה לשונית של ייצוג יחיד, של פרח מאושר אחד. כך נוצר ניגוד בין הכפור שהוא תופעה, מושג, כוח אימפרסונלי לבין הפרח האינדיווידואלי, שמאופיין בעולם פנימי של רגש. 4. (ואחרון) השורה The sun proceeds unmoved שתורגמה "השמש ממעל, אדיש" מעמידה אתגר בלתי עביר למתרגם כלשהו. תרגום מילולי פשוט אף הוא בלתי אפשרי: "השמש ממשיך (כאילו בתנועתו בשמים) אדיש" מחמיץ את האוקסימורון שבמקור. מה שתורגם "אדיש", הוא unmoved דהיינו "שאיננו נע" מבחינה אטימולוגית, השמש כאילו ממשיך (בתנועתו) שלא לנוע, כלומר שלא להיות מוּנע, מתרגש. השיר המקורי הוא על אודות אדישות הטבע (לא בהכרח הטבע האנושי) אל מול עולמו של היחיד. האיפיון הזה לא בדיוק עבר בתרגום, ובמקום זה יש הבלטה של האירוניה האלוהית (מה שלא קיים במקור) בשורת הסיום.
To any happy flower, |
|
||||
|
||||
ומה דעתכם על התרגום הבא: לכאורה ללא הפתעה לכל פרח שמח הכפור מקדם את משחקו בעצמה תאונתית הקטל הבהיר חלף השמש ממשיכה להידום למדוד עוד יום לאל בר הודיה |
|
||||
|
||||
בעצם לא ראוי לתשובה. בכל מקרה, הקלישאה היא מ"תרבות" הזכר שונא הנשים המודרני. אמילי דיקינסון, מה לעשות, לא היתה זכר, היא היתה אשה, היא לא שנאה נשים, היא לא הכירה את הקלישאות הטלויזיוניות (מה לעשות, היא חיתה במאה ה19 ), וכמו כן, חשוב מאד, היתה לה גישה אמונית עמוקה מקורית מאד. השיר הזה יש לו בין השאר משמעות דתית. (הטחה כלפי מעלה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |