בתשובה לטווידלדי, 02/02/14 21:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מובן לי שאף אחד לא העלה בדעתו שכל הלחימה תתבצע על קו המים. זה פשוט דבר שלא יתכן. אבל אמור לי: עם כל הזלזול במצרים, ועם השינויים בתפישות ההגנה בין המפקדים השונים - בכל זאת, כיצד יתכן שאף אחד פשוט לא טרח להכין תכנית הגנה למקרה של צליחה רחבת הקף? הרי לא מדובר על תרחיש בלתי סביר כמו פלישה לובית על בסיס רחפות; זה היה צריך להיות תרחיש הייחוס העיקרי. למה הם כן התכוננו אם לא לזה? עוד שאלה, יותר ברמה הטקטית: למישהו מהמפקדים האלה היה בראש שהאמצעי היעיל ביותר לעכב צליחה הוא ארטילריה? ארטילריה היא הדרך היחידה כמעט לכסות קו ארוך באש תוך שימוש בכוח אדם סביר. האם הטנקיסטים כמו טליק וגורודיש או החי"רניקים כמו שרון הרהרו בזה בכלל, או פשוט חיפשו את הדרך להביא את הטנקים שלנו לעמדות אש מול הטנקים שלהם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הראשונה היא שאלה מצויינת, ואין לי מספיק תשובה. כשאתה רואה תרגילים כמו "איל ברזל" או "מהלומה", אתה מוצא חתיכת זלזול - למרות שה'אוייב' (בני פלד ומוסא פלד) שיחק לא רע את הפלישה המצרית די דומה ליוה"כ, אבל לא ראו את זה כריאלי - בטח לא לפני 1975. במקרה הזה, הבטחון ב'קונספציה' כנראה ניוון את ההכנות, כיוון שהן לא נתפסו כדחופות. הייתה עבודת מטה על כל מיני תכניות הגנה (התכנית הגדולה היא 'סלע') אבל הייתה הנחת התרעה וגיוס מילואים מראש עבור 'סלע'; שובך יונים הייתה סתימת חורים והתמודדות עם מתקפה מוגבלת. אמנם אחרי 'כחול לבן' התחילו להתכונן ברצינות יותר למלחמה, אבל הכנת התכניות לא הדביקה את המתרחש בשטח. וברמה הטקטית: מאז ששת הימים צה"ל ניוון את הארטילריה והעדיף "ארטילריה מעופפת"; אם כי שרון היה אחראי להקמת "דרך החת"ם", כדי לאפשר בין היתר לארטילריה גישה לרוחב הגזרה - אבל לא היו כל-כך הרבה קנים בסביבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו בעניין זה, ציטוט מישיבת מטכ"ל *לפני* מבצע קדש, ב-1956. הדובר הוא ברלב: ""מנסיוני במלה"ק [מלחמת הקוממיות] ובהמשך אין הערבושים מסוגלים לעמוד בפני מהלומה חזקה, נמרצת ומהירה של זחל"מים ולכן השיטה צריכה להיות בלי נוהל קרב מסורבל, צריך קודם כל להתחיל לרוץ קדימה ואז תוך ריצה 'מעל האוכף' לתת הוראות... וכיו"ב". אז אחרי שהוא דיבר היו לו את מלחמת קדש ומלחמת ששת הימים שאישרו-כביכול שהלוחם הערבי הוא לוחם גרוע ש'לא יכול לעמוד בפני מהלומה חזקה', ולדעתי זה הוביל לזלזול באפשרות שהמצרים אשכרה יבצעו מהלך התקפי - גם אם התכניות אמרו שייתכן, וההערכה אמרה שמתישהו זה יקרה. (מזכיר גם את המערכון ההוא של הגששים: "האם לדעתך יגשימו המיצרים את תוכניתם האידיוטית לחצות את התעלה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להבין מכאן גם את הזלזול בהכנת תכניות - אם אתה מאמין שנוהל קרב זה דבר שרק מסרבל אותך ועדיף לרוץ קדימה ואז לחשוב מה עושים, אתה לא מקדיש מאמץ לתכניות (שממילא בלבך-פנימה אתה מניח שלא תפעל על פיהן במציאות). ככה נראה צבא שפלמ''חניקים מנהלים אותו. לגבי הזלזול באויב, מה שיותר מטריד הוא החשש המכרסם שעמוק בפנים, ממשיכיו של בר-לב לא נגמלו לגמרי מהזלזול הזה. מי ששכח את אח''י אילת לא טרח להפעיל את המכ''מ של אח''י חנית, ורק בנס זה לא נגמר בדיוק באותה צורה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |